כידוע לי פעולת הרכב מתבססת על הצתה חשמלית, אשר גורמת לתבערת הדלק במכונית. בנוגע להדלקת החשמל ביום טוב, ידוע לי שעיקר המחלוקות סבבה סביב השאלה האם יש פה איסור נולד או לא וישנם הרבנים שהתירו (לדוגמא הראשון לציון הרב עוזיאל זצ"ל). כמו כן קיים הכלל של "כיוון שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך" ולפיכך כמדומני במידה ומותרת הדלקת החשמל והאש לצורך מותרת גם שלא לצורך. ישנם מקרים בהם אדם גר בריחוק מבני משפחתו ולא מתאפשר לו לחגוג את החג בקרבה אזורית, אלא בבדידות עם עצמו או עם אנשים זרים. האם במקרים שכאלו מותר לאדם לנהוג ברכבו בהתייחס לכלל הנ"ל, כאשר ההתייחסות לחשמל ולבעירה היא כאל לא נולד ואל התבערה בפרט כאל גרמה או פסיק רישא מכיוון שנוצרה כתוצאה מהניצוץ החשמלי? אפשרות נוספת שחשבתי עליה היא, האם ניתן להתייחס לגבי הנסיעה ברכב כאל "גרם הדלקה/כיבוי", כאשר יש חשש להפסד בדמות עוגמת נפש ביום טוב ובצורך ממשי וגדול בנסיעה ע"מ שיתאפשר לאדם היחיד לחגוג ולסעוד את הארוחה עם משפחתו?

מוסכם על הכל שהצתת אש ביו"ט אסורה, זו הלכה מפורשת בשולחן ערוך. היו שסינגרו על הדיוטות שסברו בטעות שמותר להדליק חשמל ביו"ט והורו ללמדם בדרכי נעום שהדבר אסור אולם למעשה לא הותרה הצתת אש ביו"ט. כמו כן יש בנסיעה יציאה מחוץ לתחום וכן מלאכות נוספות שלדעת החזון איש יש בהן משום תיקון כלי שאסור מהתורה ולאחרים לפחות מדרבנן. אדם לא צריך להית בודד בחג הוא יכול לחוג עם משפחתו את כל החג מתחילתו ועד סופו. שנה טובה ומועדים לשמחה.