מה דעת הרב לגבי ספרי ראשונים שנמצאו רק בדורות האחרונים ושגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים לא עברו עליהם ולא ליבנו את שיטתם, האם יש להם תוקף הלכתי כמו ראשונים בני דורם או אולי כמו אחרונים, והאם מתחשבים בהם כשבאים לפסוק הלכה? (האם משום שאותו ראשון היה חי במקום לא מוכר או שאולי לא היה אז אמצעים כדי להפיץ את הספר ולפרסמו בקהילות ישראל פחות נתחשב בו או שאולי יש לראות בזה השגחה מלמעלה?)

כבר כתבו על זה (החזון איש ועוד). להלכה שלנו מה שמובא בבית יוסף זה בדרך כלל קובע. מה שהובא זה סימן שכלל ישראל קיבל על עצמו את ההנהגות הללו. גם אם פתאום ימצאו דיעה חדשה, לא מקובל להכריע ממש כנגד גדולי הפוסקים. אם כי אי אפשר לומר זאת בצורה גורפת, כיון שאם מוצאים דברים שכולם יודעים שאילו גדולי הפוסקים היו רואים אותם היו משנים את דעתם, יש להתחשב. אך אם אין וודאות כזו, לא משנים את פסיקת ההלכה שלנו.