ראיתי את העניין שהירא ורך הלבב לא חייב לצאת למלחמה, ושיש פירוש שמדובר בירא מן העברות שבידו. איך אפשר לא לירוא מהעבירות שיש בידי? הרי אני לדוגמא- ממש משתדלת לקיים מצוות וללכת על פי רצון ה’, אך אני כן מרגישה פחד שאני לא עושה בדיוק מה שצריך?

זה פחד מופרז, מה שאדם חושב את עצמו שהוא לא מספיק בסדר, יש לו רגשי נחיתות. אכן יש שתי דיעות בתלמוד מהו "איש הירא ורך הלבב": האם ירא כפשוטו, לא יכול לראות חרב שלופה וכידון נטוי או שמפחד מעבירות שבידו. מכל מקום, הדין הזה של הירא ורך הלבב מדובר במלחמת הרשות, במלחמת מצווה אין את המגבלה הזו, כל אדם צריך להתגבר ולהתחזק. להציל את עם ישראל ואת ארץ ישראל זו מלחמת מצוה, וכולם יוצאים. כך כותב ערוך השולחן העתיד על הרמב"ם בהלכות מלכים.