1. רציתי לדעת איך אנחנו יכולים לדעת בוודאות שהתורה - כל 5 החומשים - ניתנה ע"י ה’ במעמד הר סיני ולא נכתבה ע"י משה או נביאים אחרים? איך ייתכן שבמעמד הר סיני ניתנה כל התורה שאומרת מה יהיה לאחר מכן. לדוגמא חטא העגל - אם משה ידע מראש שהעם יחטא בחטא העגל, מדוע הוא נדהם כך כך ושבר את הלוחות? קראתי גם שאומרים שהתורה קיימת מלפני בריאת העולם. האם אין בכך פגיעה בחופש הבחירה של הדמויות בתורה? בעצם אין אפשרות אחרת לבני ישראל אלא לחטוא בחטא העגל, כי זה מה שכתוב בתורה ולא ייתכן אחרת. 2. שאלה נוספת: מדוע כשחז"ל תיקנו תקנה עפ"י מה שהתאים לאותה תקופה, הם לא איפשרו לגדולי תורה מאוחרים יותר לשנות את התקנות עפ"י מה שמתאים לתקופות מאוחרות יותר? אתן דוגמא - קראתי שאחד הטעמים למצוות הדלקת נרות הוא שלום בית - שלא ייתקלו בני הבית בחפצים ללא אור. טעם זה אינו רלוונטי לימינו מאחר שיש אור באמצעות שעון שבת (לא שהייתי רוצה שתבוטל מצווה זו - היא מאוד חביבה עלינו)

שלום לך, העדות הברורה שכל התורה ניתנה למשה מסיני היא המסורת המוצקה שעברה מאבות לבנים על נבואת משה ועל משה האיש, שכל כולו היה קודש לדבר ה'. דבר שניתברר לבני ישראל במעמד הר סיני, ועבר במסורת בכל ישראל. מסורת מוצקה שעוברת בין מיליוני בני אדם במקומות שונים בלי הבדל היא ראייה של ממש, מוצקה לא פחות מכל ממצא ארכיאולוגי אחר. ממש לא מסתבר שכולם האמינו בטעות ורק אנחנו החכמים גילנו את האמת. מסתבר יותר שאם בני אותו הדור ובני הדורות הסמוכים למתן תורה, בחרו להעביר לילידהן את הידיעה הזו - הרי שהם האמינו בה וידעו אותה ולכן גם מסרו אותה לדורות הבאים. אילו היה ספק בליבם, הם היו אומרים לבניהם אחריהם שהדבר מסופק. ומשלא אמרו כך, סימן שידעו שזו האמת. ואם הם שחיו בסמיכות זמן חשבו כך - כיצד אנו שחיים במרחק כל כך גדו יכולים לחלוק עליהם? אולם באמת לא כל התורה ניתנה בסיני, אלא רק סיפורי התורה עד זמן מתן תורה, וכן המצוות, שחלקן, למרות שנכתבו מאוחר יותר, כבר ניתנו למשה בזמן מתן תורה. אבל בשעה שחטאו ישראל בעגל או במרגלים, לא היתה למשה כל ידיעה על כך מראש. את המשך התורה קיבל משה מאת ה' באוהל מועד ובערבות מואב. ורק בסוף ימיו נתן את ספר התורה השלם והמלא לידי העם. התורה אכן קדמה לעולם, אולם לא התורה בצורה שבה אנו פוגשים אותה בסיפורי התורה, אלא העקרונות של התורה והערכים של התורה נוצרו עוד לפני שנברא העולם, ורק בשעה שהקב"ה הוריד את התורה משמים לארץ, הוא עטף את הערכים ואת המסר הרוחני של התורה בדברים המסופרים בתורה. כך שהבחירה של הדמויות עליהם מסופר בתורה לא נפגעה. הייתה להם בחירה לחיות כפי שרצו, ומשבחרו לעשות מה שעשו, בין אם לטוב או להפך ח"ו, בחר הקב"ה בסיפור חייהם כדי לעביר דרכו לנו את הערכים של התורה. בקשר לתקנות חכמנו, מעיקר הדין יכול בית דין אחד לבטל את התקנות של בית דין אחר, בתנאים מסויימים (המפורטים ברמב"ם, בפרקים א-ב מהל' ממרים) אלא שבעוונותינו פסקה סמיכת החכמים ביננו ולכן אין אנו יכולים לשוב ולשנות את התקנות. אולם חכמי הדורות, פוסקי ההלכה שבכל הדורות ידעו איך להתאים את תקנות חז"ל לכל דור ודר, בצורה שהתקנה תוסיף אור וטוב גם בדורות מאוחרים. את הדלקת נרות שבת מותר מעיקר הדין לקיים על ידי אור של מנורה חשמלית, אך עדיין כולם בוחרים לקיימה כמצוות חכמים בנרות של שעווה או שמן מפני שהדלקת הנרות, גם במקום שלא חסר אור בלעדיהם, מוסיפה הרבה לבית, אולי לא אור גשמי אבל הרבה אור ואהבה בין אנשי הבית. וטעם זה לא בטל למרות שהתקנה נתקנה לפני שנים רבות.