הגמ’ במסכת ראש השנה (ט"ז :) אומרת:" אמר רבי יהודה: ברית כרותה ל-13 מידות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר..." אומר רש"י: "שאם יאמרום ישראל בתפילת תעניתם אינן חוזרות ריקם." מדוע רש"י מצמצם את הדין של ר’ יהודה?

נראה לי כי כוונתו של רש"י לומר בשעת הצורך, בשעת הצרה, ולאו דוקא בתענית. אלא שהיה מקובל כי בשעת צורך גדול מתענים. אולם ודאי שאמירת שלוש עשרה מידות שייכת בכל תפילה לרחמים ולא רק לתענית ממש. כפי שאנו מזכירים בסליחות: "אל הורתנו לומר מידות שלוש עשרה...".