הרמב"ם כתב שהתורה היא רפואת נפשות וח"ו לא רפואת גוף. והנה נכתב בעירובין נד: "חש בגופו-יעסוק בתורה, שנא´ "ולכל בשרו מרפא"". הכיצד? ואם תאמר ש"אפילו חש בגופו צריך שיעסוק בתורה" הרי הפס´ שמובא הוא ראיה שהכוונה היא שבשרו מתרפא.

המהרש"א בחידושי אגדות על שבת סז ע"א שואל זאת, ועונה שודאי אם האדם לומד משום רפואת הנפש שהיא התורה וממילא יתרפא גוף החולה ברפואת הנפש שרי, ולא אסרו להתרפאות בד"ת אלא בלוחש על המכה ולא נתכוון לרפואת הנפש כלל. (אגב, דברי הרמב"ם הם בהלכות ע"ז פי"א הי"ב ומקורם משבועות טו ע"ב). הרב יאיר וסרטיל