לכבוד הרב שליט"א שלום וברכה וכל טוב ברצוני לשאול את הרב מספר שאלות שעלו בלימודי בעניין סדר קדימת המצוות בדין תדיר ושאינו תדיר ובגדר גזירות חכמים שמא יעבירנו א. נטילת לולב מול תפילת מוסף - ברצוני לברר מדוע נוטלים לולב קודם תפילת מוסף, שהרי תפילת מוסף תדירה מנטילת לולב, שכן מוסף נוהג בכל יום טוב וראש חודש ולולב אינו אלא בסוכות, והרי הכלל הידוע הוא שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ב. תפילת מוסף מול תפילת מנחה - ברצוני להבין מדוע בשמיני עצרת שהתפילה מתארכת מתפללים מוסף קודם תפילת מנחה, שהרי תפילת מנחה תדירה ממוסף, שכן מנחה נוהגת בכל יום. ג. קריאת מגילת קהלת אשמח לדעת מהו הטעם שנוהגים לקרות מגילת קהלת קודם קריאת התורה בשונה ממגילת אסתר ולא אמרי שתדיר ואינו תדיר תדיר קודם? ד. קשה מדוע לא גזרו חכמים בקריאת קהלת ושאר המגילות גזירת שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כפי שגזרו בשופר ולולב ומגילת אסתר? בברכת התורה וביקרא דאורייתא

שלום וברכה, א. עיקר מצוות נטילת ארבעת המינים הוא בהלל בנענועים (שו"ע תרנב א). הלל שייך לתפילת שחרית (עי' פסקי תשובות תכבי ט). לכן יש להקדים וליטול את הלולב בהלל לפני תפילת מוסף, אף שמוסף תדיר יותר. [באמת דנו הפוסקים בשאלה זו לגבי נטילת לולב לפני תפילת שחרית. כתב המשנה ברורה (תרנב ד): "קצת מן המהדרים נוהגים לברך על הלולב בהנץ החמה בתוך הסוכה ולנענע ואחר כך בשעת ההלל מנענעים עוד". ותמה האגרות משה (או"ח ח"ד צט) על אלה שנוהגים ליטול לולב לפני התפילה שהרי יש להקדים את תפילת שחרית משום שהיא תדירה יותר מלולב. התשובות והנהגות (ח"ה רטז) והמנחת אשר (במדבר סי' פה) יישבו שלא שייך דין תדיר כאשר מצוות התפילה אינה עומדת לפניו כעת, והוא מחכה למניין. עוד כתב התשובות והנהגות (ח"ג קצט) שני הסברים נוספים: ניתן לומר שאין דין תדיר כאשר שתי המצוות אינם מאותו סוג, שתפילה היא מצווה שבדיבור ונטילת לולב היא מצווה שבמעשה. ועוד שמכיוון שלפי האר"י ז"ל מצוות נטילת לולב שייכת למצוות סוכה, וסוכה חל כבר מבערב ממילא עדיף ליטול את הלולב מיד בבוקר לפני התפילה]. ב. אכן השולחן ערוך (רפו ד) הביא בזה שלש דעות: 1. שיטה ראשונה בשולחן ערוך - צריך להקדים מנחה למוסף. וביאר המשנה ברורה (ס"ק י) שהטעם הוא משום שמנחה תדירה יותר ממוסף. 2. שיטה שנייה בשולחן ערוך - אם אינו רוצה להתפלל מנחה כעת אלא אחר כך, ממילא הוא יכול להתפלל מוסף קודם, שאין צורך להקדים את המצווה התדירה אלא כשבא לקיים את שתי המצוות עכשיו. [ובמקרה זה שאין צורך להקדים את מנחה התדירה נכון להקדים את מוסף משום החשש שמא יטעו להבא ויבואו להתפלל מנחה לפני מוסף גם כאשר ניתן להתפלל מוסף לפני זמן מנחה (נחלת צבי שם)]. 3. שיטה שלישית בשולחן ערוך - בציבור יש להתפלל מוסף קודם כדי שלא יבואו לטעות להבא ויתפללו מנחה לפני מוסף גם כאשר ניתן להתפלל מוסף לפני זמן מנחה. עי' מנחת אשר (שם). ועי' מה שכתבתי כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/152290 ג. אכן הפוסקים שאלו שאלה זו, מדוע קוראים את מגילת קהלת ושיר השירים ורות לפני קריאת התורה, אף שלכאורה צריך להקדים את קריאת התורה התדירה, וכפי שבפורים קוראים קריאת התורה לפני מגילת אסתר. וביארו הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה שבועות יב הע' ט) והתשובות והנהגות (א שכג) שמגילת אסתר היא חובה וממילא יש לקרוא את קריאת התורה קודם משום שקריאת התורה היא תדירה. אך המגילות האחרות אינם חובה אלא מנהג, ויש מקומות אפילו בקהילות אשכנז שלא קוראים אותם, וממילא אין דין של תדיר ושאינו תדיר. ועדיין צריך ביאור מדוע שלא להקדים את קריאת התורה אף שאין בכך חובה. מצאתי שלשה הסברים לכך: 1. מקדימין את המגילות שהיא 'חביב' (הליכות שלמה שם). 2. מקדימין את המגילות להראות שהם רשות. (כלומר מכך שלא מקדימים את קריאת התורה התדירה זו עצמה הוכחה שהמגילות אינם חובה). ואף שמטעם זה היה אפשר לדחות את קריאת המגילה לאחר מוסף, מכל מקום אם היו עושים כך היו מזלזלים במגילות יותר מדי (הליכות שלמה שם). 3. יש אנשים שלא רוצים לשמוע את המגילות ויבואו בכוונה באיחור אחרי קריאת המגילה, ולכן עדיף לקרוא את המגילה לפני קריאת התורה כדי שאנשים אלה יפסידו רק את קריאת המגילה, ואם יקראו את המגילה אחרי קריאת התורה אנשים אלה יבואו באיחור בכוונה ויפסידו גם את קריאת התורה (תשובות והנהגות שם). ד. מכיון שאין המגילות חובה (כמבואר בסעיף הקודם) לא שייך שחז"ל יגזרו שאסור לקרוא אותם שמא יעביר ברשות הרבים. ובפסקי תשובות (סימן תצ הע' 67) הביא בשם הספר פעולת שכיר שמביא שחכם אחד הקשה לגר"א כיון שלשיטתו יש לברך "על מקרא מגילה" על מגילות שיר השירים, רות וקהלת מדוע לא נגזור עליהם גזירה דרבה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כמו במגילת אסתר. והשיב לו הגר"א שגזירה דרבה שייך רק על חיובים המוטלים על כל יחיד ויחיד, אבל קריאת מגילות הללו הוקבעו רק על רבים כקריאת ספר תורה, ואם אין מנין (או כשבמנין ששם מתפלל אין קוראין המגילה מתוך קלף ובברכותיה) אין חיוב כלל על היחיד, ובחיוב המוטל על רבים אין לחשוש שמא יעבירנו כמובא בעירובין (דף ג') שרבים מזכירים אחד לשני.