אני רואה שהמדינה שזאת פורחת וזה מאד יפה, תל אביב הכל, אבל גם אני יודע שזו מדינה חילונית רובה. 1) האם אני, כאיש דתי, נענש על שאחרים הם חילונים, אולי כי לא מוחה או כמו שקרא עם יוסף שזרעו היו גם עבדים במצרים בגלל מכירת? 2) האם אנו בטוחים שהמדינה לא תחרב בגלל כל החילולים שיש, כמו שהיו לנו שואות אחרות בגלל עברות? 3) האם זה עברה לחיות בחו"ל?

1. מהלכים כלליים שקורים בעם ישראל אינם קורים במקרה. גם המציאות של החילון היא מהלכים שבסופם תבוא תשובה גדולה מאהבה. אנו בטוחים בתהליך הגאולה ואין אנו חוששים מחורבן נוסף. אנו לא יודעים מה יהיה בדיוק. קשיים ונסיגות חלקיות יכולות להיות, כך לדאבון ליבנו חווינו בחורבן חבל ההתישבות בגוש קטיף, אולם אנו מאמינים שלא יהיה חורבן כללי בו כל עם ישראל יגלה מן הארץ ויחזור להיות תחת עול הגויים. האמונה הזאת מבוססת על מספר דברים. על כך כתבתי במספר הזדמניות . אם תרצה אפנה אותך למאמר ארוך שכתבתי בענין. בכל אופן, המציאות של חילון ומשבר אמוני ומוסרי צפוי להיות כפי מה שכתבו במשנה במסכת סוטה וכפי שכתוב בגמ' במסכת סנהדרין שבן דוד יבוא גם בדור שכולו חייב. אין בכך הפתעה שכך הדברים יהיו. יש צורך להעמקי ולהבין מדוע דווקא בדרך זו הדברים מתרחשים. אנו שמצויים בלבו של התהליך מסוגלים להבין זאת יותר מדורות שלפנינו. 2. צריך חכמה עמוקה כיצד להוכיח ולתקן בדור שלנו. על דור עקבתא דמשיחא נאמר "אין תוכחה", כלומר, יש במהותו של הדור עצמיות גדולה שקשה מאד להוכיח אותו מבחוץ. רק מי שחיי את הדור את צרכיו ואת רצונותיו הסמויים יצליח לקרב את הדור לתשובה. לכן חובת המחאה כתיקון האחרים היום בטלה. מצוות התוכחה היא כשאנו יודעים להוכיח. אולם מאידך יש חיוב מחאה לא בשביל לתקן את האחרים אלא כדי לשמור על גרעין פנימי וטהור של מחנה שנשאר נאמן באמונתו. יש ערך למחאה [יותר מדויק להכרזות על האמונה האמיתית] כדרך לשמר ולבטא את האמת שבעזרת ה' בעתיד הקרוב תהיה נחלת כולם. 3. בדור שלנו מי שנשאר בחוץ לארץ ללא סיבה וללא אונס מבטל מצוות עשה של עליה לארץ. כך לפי דעת רוב הפוסקים. אולם מלבד מה שהוא מבטל מצווה באופן אישי הוא מעכב את תהליך קיבוץ הגלויות שהוא הדבר שבו תלויה הגאולה כולה.