א. האם יש דין עורלה בעלי צבר שנטעו בכוונה לאכילת הפירות? ב. האם יש דין עורלה בעלי צבר שנטעו בכוונה לאכול את העלים? (העלים אינם נאכלים חיים אך ניתן לבשלם) ג. במידה ומפיקים תרופה מעלים אלה, האם הדין שונה?

א. בעלי צבר שלא נטעו לאכילה אין ערלה, מכיוון שבערלה הדין הוא בפריו והטפל לפריו, אבל העלין והלולבין אין בהם ערלה. ב. מדברי הגמ' (ברכות לו ע"ב) במעשה דרב אשי שזרק את האביונות הפרי ואכל את הקפריסין, ומסבירה הגמ' שהקפריסין לא היו נאכלים בד"כ אבל הוא רצה לאכלם (כנראה בצורה מיוחדת) והתירו לו למרות שהוא רוצה זאת לאכילה, מכאן נראה שאין הולכים לפי האדם האוכל אלא לפי הגידול הרגיל, אמנם לגבי מטרת העץ (אוכל או סייג) שם אנו הולכים לפי מחשבת האדם הנוטע, אבל בחלקי העץ עצמו אין הקפריסין מיועדים לאכילה.עיין גר"א ס'י רצד ס"ק יא שפסק כדעת הרמב"ם. כמו כן, דבר שגדל רק להוציא מימיו לא ברור שיש בו ערלה, ועיין פ"ת סי' רצד ס"ק א בשם הרדב"ז שקני סוכר הנמצצים אין בהם ערלה. ג. תרופה בודאי לא נחשבת להיות פריו. בברכת התורה והארץ הרב יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ כפר דרום אשקלון