ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
סופ"ש "העצמה אישית". הירשמו לפני שהחדרים אוזלים!

דין ערלה בעץ בעציץ | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ז טבת תשע"ט

דין ערלה בעץ בעציץ


הרב אלישיב קפקה

שאלה:
רוב שלומות
עציץ ובו עץ בן שנתיים שנשתל כחודש לפני טו בשבט, מה חשבונו לעניין מניין שנות ערלה?


תשובה:
בס"ד

שלום וברכה,
הדין תלוי בכמה פרטים טכניים: א. האם היה העציץ נקוב או לא? ב. האם מועתק לאדמה יחד עם גוש האדמה מהעציץ? ג. א"כ, כמה זמן יכול גוש האדמה להחיות את העץ?
במקרה של עציץ שאינו נקוב:
צריך למנות שלוש שנים מהנטיעה בקרקע, על אף הצמיחה הארוכה בעציץ.
במקרה של עציץ נקוב:
הגדרת נקוב - אם היה מונח על האדמה או לחילופין באויר אך לא היה משטח כלשהוא שהפריד בין הנקב (בקוטר של 2.5 ס"מ) לקרקע. במקרה זה:
אם מעבירים את העץ בלבד צריך לספור מחדש שנות ערלה.
אם מעבירים את העץ יחד עם גוש האדמה מהעציץ, אזי לא סופרים מחדש ערלה.
מניין השנים:
השנים נמנות לפי תשרי ולכן, מהנטיעה (בעציץ או לחילופין בקרקע אם הועבר ללא גוש האדמה) ועד א' תשרי הקרוב אליו – שנה אחת. עד א' תשרי הבא – שנה שניה. עד א' תשרי הבא – שנה שלישית. הפירות שחונטים מכאן ועד ט"ו בשבט ממשיכים בערלה, וכל החונטים מט"ו בשבט ברביעית עד ט"ו בשבט בחמישית דינו נטע רבעי. לאחר מכן דין הפירות כחולין גמור.

בברכה,
הרב אלישיב קפקה

הרחבה:
יש בשאלה שלושה נושאים שצריך לתת עליהן את הדעת: א. גידול בעציץ. ב. העתקה מהעציץ לקרקע. ג. מניין שנות ערלה.
א.
ביחס לגידול בעציץ נחלקו רבותינו הראשונים. דעת רא"ש וטור שבעציץ חרס חייב בערלה אפילו אם אינו נקוב אך בעציץ עץ חייב רק אם נקוב. ואילו, דעת הרמב"ם שבכל מקרה של עציץ חייב משום ששרשי העצים הינם חזקים ויבקעו בעציץ. שו"ע (יו"ד רצד, כו) פסק כסתימת הרמב"ם וכתב שגם בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה.
לגבי עציצים העשויים ממתכת נחלקו פוסקי דורנו. הרב הרצוג אומר שכיון שהשרשים לא יכולים לבקוע את העציץ אזי הוא פטור מערלה. הרב שלמה זלמן אויערבך טוען ששרשים חזקים יכולים לבקוע גם מתכת ולכן חייב. הפניני הלכה כתב שיש גם שנשארו בספק ולכן יש להחמיר לשני הכיוונים משום דהוי ספיקא דאורייתא: למנות שנות ערלה בעציץ ולמנות מחדש שנות ערלה בנטיעה בקרקע.
ב.
המשנה בערלה (א,ג) אומרת: אילן שנעקר והסלע עמו שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. ע"כ. ובתוספתא (ערלה א,ג): כיצד יודע אם יכול לחיות אם לאו חופר לו גומא בארץ ונטעו בה אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור. ע"כ
הביאו הראשונים דין זה ופסקו השו"ע (רצד, יט) שאם אילן נעקר יחד עם אדמה סביב שרשיו, הוא פטור מערלה אם כמות האדמה מספיקה להחיות את האילן. וכמה זמן הוא צריך להחיות את האילן? פוסקי הדור הקודם הכריעו שדי בשבועיים (משפט כהן(ח,ט), הרב הרצוג,משפטי עוזיאל,מנח"ש).
אך כל זה הוא במקרה והעץ נעקר מהאדמה ממש, אך בנידון דנן ודאי שגוש האדמה מחייה אותו כבר שנתיים. ואם נעקר עמו לא צריך למנות שנות ערלה.
ג.
בגמרא בתחילת ראש השנה (ב.) אומרת אחד בתשרי ראש השנה לנטיעה ובהמשך הגמרא (ט:) דנה לגבי קיצור שלוש שנות ערלה ע"י נטיעה קודם ט"ז אב. וכן פסק להלכה השו"ע (שם, ד) שהמניין נקבע לפי חודש תשרי.
מה שידוע שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות הוא לעניין דין נטע רבעי בשנה הרביעית. דהיינו, לאחר שלוש שנות ערלה, מחכים עוד חמישה חודשים שדין הפירות ערלה, ומט"ו בשבט של שנה רביעית עד ט"ו בשבט של שנה חמישית יש דין נטע רבעי לפירות. מט"ו בשבט של חמישית הפירות חולין לגמרי.
אמנם, יש מחלוקת ראשונים ביחס לחמישה חודשים הנוספים שדינם ערלה, מתי חל דין זה. דעת הרמב"ם והראב"ד שרק במקרה והיו פחות מג' שנים שלמות, דהיינו נטע קודם ט"ז אב, אזי כיון שהקלו בתחילתה החמירו בסופה. אך במקרה שנטעו פחות ממ"ד יום קודם ראש השנה אזי הפירות החל מר"ה הרביעי דינם נטע רבעי.
לעומתם, דעת הטור, הרז"ה והר"ן שבכל מקרה מחכים עד ט"ו בשבט בכדי להתחיל למנות לנטע רבעי.
שו"ע (שם,ה) פסק בסתם כרמב"ם וראב"ד ובשם יש אומרים כדעה השניה. הפניני הלכה הביא בשם הרבה אחרונים שכיון שהוא ספיקא דאורייתא יש לנקוט לחומרא.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il