מדוע כתוב בגמרא בקידושין: ש"לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי...", והרי א"כ, עלול האדם להסתפק ב"סור מרע" ולא יעשה כ"כ "עשה טוב" כפי יכולתו, ואילו אם נאמר ש" לעולם יראה אדם עצמו יותר חייב מאשר זכאי"- אזי ינצל יותר את זמנו הרבה יותר ויקיים הרבה יותר את ה"עשה טוב"?

אין הכוונה שיראה עצמו בדיוק חציו חייב וחציו זכאי, באופן שאם יעשה מצווה אחת שוב ודאי יהיה זכאי, אלא הכוונה שהוא ירגיש שהוא פחות או יותר באמצע ולכן כל מעשה שיעשה יתכן שיכריע לטובה, ולכן יתאמץ בכל כוחו לעשות כמה שיותר מעשים טובים, וכמובן גם ימנע ממעשים רעים. בברכה, הרב יאיר וסרטיל