האם ייתכן שכאשר אדם נמצא במצב רגיש או פגיע הדבר יגרום לעשות עבירות (ואפילו להחטיא את הרבים) דבר שלא היה קורה בזמנים שבהם הוא נמצא במצב נפשי או רגשי טוב יותר (כך אני מרגיש שקרה לי לפני מספר שנים אחרי ההתנתקות -דבר ששלמתי עליו בביטול תורה)? והאם זו הכוונה שאומרים שהשטן מקטרג בשעת הסכנה- שאדם עומד במצבים ובנסיונות לא נעימים ואף מגיע לידי חטא כאשר הוא נמצא במצב רגיש או פגיע דבר שלא היה קורה לו בזמנים טובים יותר?

נראה שצדקת בהרגשתך והגדרתך. אדם רגיש הוא אדם שצריך תמיכה והוא צריך את עזרת האחרים בכדי להרגיש טוב. המפגש עם סביבה עויינת יכול לעשות שני דברים לאדם. היא יכולה לחשל את האדם ואזי האדם נהיה בעל כוחות גדולים יותר. אולם היא גם יכולה לגרום לחוסר אמון בסביבה וחוסר אמון שיכולת שלך לשנות את הסביבה שאתה נמצא בה ואז היא מאד מחלישה. במצב שאדם חלוש אזי כל מפגש אם דברים שבאים אליו ודורשים ממנו כוח הם מסכנים אותו. כשאדם נפגש עם יצר הרע המשמעות היא שהוא נפגש עם דבר שדורש ממנו כוח וגבורה להתמודד מולו. אם האדם חלש אזי בהחלט ליצר הרע קל יותר. לכן כשאדם נמצא במצב של חולשה צריך מאד לדאוג שהוא יהיה בסביבה מוגנת ולא יכניס עצמו לנסיונות קשים. מה שחז"ל כתבו שהשטן מקטרג בשעת סכנה זה במובן שהשטן מחפש את המקומות בעולם שיש לו אפשרות להצליח. בשעת סכנה שזהו זמן שאדם נפגש עם דברים שמאיימים עליו ולא סמפטיים לו עלול האדם להחלש ולהישבר. השטן מנצל שבירה זו וממנף את הכישלון לעוד כישלון בבחינת עבירה גוררת עבירה. למרות הרגשות שיש לך כלפי ההתנתקות ושאתה בעצם מנתח לאחור וחושב שהנסיון וההתמודדות היו לך לרועץ והחלישו אותך. יתכן שכשם שאתה מזהה את הצד הזה במפגש המסובך שהיה בזמן ההתנתקות יתכן שתוכל לזהות גם צדדים אחרים שדווקא יראו לך שגם צמחת מהמפגש המסובך ההוא. אנו מאמינים שכל מה שהקב"ה עושה לטובה. גם מהמפגשים עם הדברים המסובכים, בסופו של דבר, אנו צריכים לצמוח. זו השליחות שלנו שלא לצבוע את ההסתבכויות שחווינו רק בצבע שחור אלא לחשוב כיצד לגייס את הזמנים הקשים ולהוציא מעז מתוק. זה נכון גם ברמה הלאומית התנועתית וגם ברמה האישית שלך.