רציתי לדעת שאם מת גוי אפשר ליהיות עצובים כתוצאה מכך? ומותר להתפלל עליו שיהיה לו טוב למעלה?

ממקורות רבים אנו למדים על היחס החיובי לכל בריאה, ובפרט לאדם באשר הוא אדם ונברא בצלם אלהים. ואעתיק כמה מהם. הרמב"ם בפירושו למסכת אבות (פרק ג, יב) כתב: "ראוי שתקבל כל אדם, קטנם כגדלם, הבן חורין והעבד, כל אחד ממין האדם בששון ובשמחה". הנצי"ב מוולוז'ין כתב בהקדמה לפירושו על התורה 'העמק דבר': "וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים, היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה". הרב קוק הוסיף לבאר, שאהבת הבריות אינה דבר נוסף על אהבת ה' אלא היא נובעת מאהבת ה', שהרי ה' הוא זה שברא את הבריות ואוהבם. כדאי לעיין בדבריו בספר 'מידות הראי"ה', מידת האהבה. ולסיום אעתיק את דבריו שם באות י': "אהבת הבריות צריכה טיפול מרובה, להרחיבה ברוחב הראוי לה, נגד השטחיות הנראה בסקירה הראשונה ע"י שימוש שאינו כל צרכו, מצד התורה ומצד המוסר המנהגי, כאילו יש נגודים ולפחות שויון-נפש לאהבה זו, שהיא צריכה להתמלא תמיד בכל חדרי הנפש. המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית. וצרות-העין הגורמת לראות בכל מה שחוץ לגבול האומה המיוחדת, אפילו אם הוא חוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית לכל בניז הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו". לכן, אם אדם מרגיש צער על מותו של גוי והוא מבקש מה' שלגוי זה יהיה טוב, הרי זו תחושה ראויה הנובעת מרגישות מוסרית מבורכת. כמובן, שכמו ביחס לכל דבר טוב, יש לשים לב שתחושה זו לא תבוא במקום תחושות טובות אחרות, ולמשל - שהיא לא תטשטש את אהבת ישראל, הגדולה ועמוקה עוד יותר מאהבת שאר הבריות. וכן להיפך, יש לשים לב שעיסוק במעלת ישראל לא יטשטש את מעלתו של כל אדם באשר הוא.