האם יש פוסק בכל הדורות עד היום שהתיר או איפשר, או איך שלא נקרא לזה, גיור של גר או גיורת אע"פ שיש סיכוי שהוא או היא לא יעמדו בזכות של קיום התורה והמצוות של הקב"ה לאורך זמן? וגם אם יש פוסק כזה, עד כמה אפשר לסמוך על הגיור הצבאי, ועד כמה יש לצבא "על מה שיסמכו" בנושא?

אם יודעים בוודאות שהמתגייר לא ישמור מצוות, זה נקרא אחיזת עיניים והגרות היא לא גרות. בית הדין שמגייר צריך להיות משוכנע שהגר באמת מתכוון למה שהוא אומר כאשר הוא מקבל עליו תורת משה. אם הגר לומד ונבחן ומקבל עליו עול מצוות הגיור תקף למרות שהוא עדיין לא יודע את כל תרי"ג מצוות. כי העיקר זה הנכונות לקבל מצוות. אין באמת הבדל בין גיורים צבאיים לגיורים שאינם צבאיים. כמעט בכל המקרים מדובר באותם הרבנים שמגיירים גם פה וגם שם.