בס"ד שלום לכבוד הרב פרידמן שליט"א רציתי לשאול את כבוד הרב, שאלה מעשית בעניני ערלה בחצילים. בשיבולי הלקט סי’ קס מובאים דברי רבנו חננאל שהחציל גדל בחזרה מהשורש, אולם מדברי יתר רבותינו נראה שהחציל לא נקטם עד שורשו אלא רק עד סמוך לקרקע, ועיקר גזעו אינו מחליף אשמח אם כבודו יוכל ליישב את הדברים, וכן אשמח מאוד אם כבוד הרב ילמדני כיצד נוהגים היום למעשה בגידול החצילים ב. האם ידוע בוודאות שבנדיג’אן שהוזכר בראשונים הוא החציל שלנו או שמא אין בזה מסורת ברורה, וכגון שיבולת שועל לדעת פליקס וכד’?

א. ברור לגמרי שהחציל הוא הבאנדיג'ן. הוא צמח שהגיע לאזורינו במאה ה- 7 ודנו לגביו מתקופת הגאונים (עי' זהר עמר גידולי ארץ ישראל... עמ' 275). ב. המקור של שבולי הלקט הוא תשובת רב האי גאון. השאלה היא מצוינת שכן ע' אדמתי באנציקלופדיה לחקלאות עמ' 304-292, כותב שבשלושת הזנים המרכזיים של החציל ההתחדשות של הצמח היא על ידי גיזום בגובה של 50-60 ס"מ, ובאמת גם הרדב"ז ח"ג סי' תקל"א כך מתאר את דרך גידולו של הצמח ומתייחס לתשובת רב האי גאון עי"ש. ג. אפשר להציע שתי תשובות: 1. רב האי סבר שהחציל הוא ירק, כי הוא פגיע ונתקף על ידי מחלות, ובדרך כלל לאחר שהצמח היה נתקף במחלה ומתנוון הוא היה מתחדש בחלק התחתון ביותר של הגזע מצואר השורש ומעלה. 2. ייתכן שהגאונים דברו על זן אחר של חציל שבאמת אינו מתחדש מן הגזע אלא רק מצואר השורש. הרב יואל פרידמן