לאחרונה אנו מקבלים בדואר מידי יום בקשות לקמחא דפסחא וצדקה מכל מיני ארגונים. כולם נראים נחוצים ועושים עבודת קודש. כמו כן דופקים בדלת כמעט כל יום אנשים וארגונים המבקשים צדקה. האם על ידי נתינת צדקה מרובה אנחנו אולי מפספסים את הענין ומלמדים את הנצרכים לא לעבוד קשה מידי, כי הרי תמיד יימצא מי שיעזור?

עיקר כספי הצדקה ראוי לתת לארגונים מוכרים שסומכים עליהם שהם יודעים למי לתת את הכסף. ולאלו שאינם מוכרים הדופקים על פתחי הבתים נותנים סכום קטן בלבד.