ראיתי שהרב כתב באתר בעניין נתינת צדקה ש"נראה שהיום, שרמת החיים גבוהה, יתכן שגם אם בדבר אחד אדם עני מחליט שלא לצמצם ראוי לתת לו. הצורך לפעמים להרחבת החיים נחשב כצורך. לכן לא נראה לי לדקדק בצדקה בענין זה." שאלתי- האם גם מותר למקבל הצדקה לקבל באופן זה, זאת אומרת, אדם שחסר לו לחוגים לילדים שלו, למשל, מותר יהיה לו לקבל מעמותת חסד מוצרי מזון, למשל, כדי שיוכל לשלוח ילדיו לחוגים כי הוא מרחם ורוצה להעניק לילדים כמו שכולם מקבלים? (כל זה כמשל) וכמו כן, עד היכן מותר? (מזגן כי חם מאד, רכב כי זה דיי הכרחי באזור מגוריי, וכו’) ז’א מה זה "בדבר אחד"?

אין הגדרה מוחלטת בענין. אם מדובר על כך שאדם אין לו נכסים מיותרים והצרכים הנורמאליים הם לא בהישג ידו, ניתן לתת לו צדקה. צרכים נורמאליים זה לפי מה שרגילים בני אדם ברמת החיים שלו לצרוך. אם נמצא במקום שבו חצי מהאנשים לא שולחים לחוגים נראה לי שלא נקרא כצורך בסיסי. אולם אם הרוב שולחים, אזי יכול להכלל בצרכים הרגילים. כך גם לגבי מזגן, אם רוב האנשים ברמת האדם הזה יש להם מזגן אז הוא מוגדר כצורך בסיסי. אולם מכיון שאין כאן גדרים מוחלטים אם יש דבר שיש בו צורך חריג, כגון: אם סובלים מחום וכד', מותר גם אז לקבל צדקה.