שלום! בחזרה לספר שמות והזוועת שעברו אבותנו במצרים. מתואר שהמצרים רצחו ילדים של יהודים, גם זרקו לנהר וגם הקיזו את דמם לצורך "ריפוי" מחלתו של פרעה. שאלתי היא האם אבות הילדים התנגדו באופן פעיל למיצרים שבאו לקחת את ילדיהם?

לשואל שלום, מקור דברי חז"ל אלו הוא בשמות רבה (א, לד), וכך נאמר שם: "וימת מלך מצרים" - שנצטרע והמצורע חשוב כמת... למה נתאנחו? לפי שאמרו חרטומי מצרים אין לך רפואה אם לא נשחוט מקטני ישראל ק"נ בערב וק"נ בבקר ורחץ בדמיהם שתי פעמים ביום. כיון ששמעו ישראל גזירה קשה התחילו מתאנחים וקוננים... ולא היו ראוין ישראל להנצל לפי שהיו רשעים, אלא בזכות אבות נגאלו... אמרו רז"ל נעשה להם נס ונתרפא מצרעתו. בדברי חז"ל איננו מוצאים תיאור של תגובת בני ישראל, אך סביר להניח שעשו כל שביכולתם כדי למנוע את גזילת התינוקות. בברכה נאמנה,