בס’’ד לרה’’ג שליט’’א כהמשך לשאלה שכבר נשאלה באתר - איך הסוברים שהלכתית אסור לבער מן העולם אוייבים מנוטרלים שניסו/הצליחו לרצוח יהודים, יסבירו את הפרשייה של גדעון וזבח וצלמונע, שהוא מודה שהרגם כנקמה (שופטים פרק ח’)? או של אחאב ובן הדד, שה’ אומר לו:"יען שילחת את איש חרמי מיד והייתה נפשך תחת נפשו" (מלכים א’ פרק כ’)?

גםב מלחמה הורגים רק כשיש צורך כשאין צורך לא הורגים