בימים אחרונים עולה שאלה האם צריך להיכנס לעזה. האם אני כחייל בגבעתי צריך להסכים לזה, הרי אני לא אמרתי לצאת משם, אז ניכנס, ואחרי זה נצא, ואז ניכנס שוב, וחוזר חלילה. כלומר, אני יהיה הזרוע המבצעת של השטויות שראש הממשלה מחליט לעשות. ובכלל למה צריך לסכן את עצמנו ולהיכנס בכוח רגלי, בגלל שאומרים ש"זה לא מוסרי לפגוע באזרחים מהאויר"? האם ערך האחדות של עם ישראל שווה את הסיכון של חיי, או שאני צריך לסרב פקודה להיכנס לעזה?

זו שאלה כבדת משקל. אתה צודק בזה שביציאה משם נוצר מצב בו נתנו למחבלים פרס, והם יכולים לירות בנו יותר בקלות ויותר בדייקנות. אתה גם צודק בזה שבזמן מלחמה אין כזה דבר "חפים מפשע" שצריך להתחשב בהם, ומי שחושב כך הוא ניזון מהמוסר הנוצרי הצבוע. מבחינת ההלכה, אם בקומה ראשונה של בית מגורים יושבים מחבלים, צריך לפוצץ את מקום מושבם גם אם כתוצאה מכך הבית יקרוס וימותו אזרחים רבים. אולם מצד שני, אם החליטו לבצע פעולה שאמורה למגר או לצמצם את הטרור, הרי זו פעולה טובה וחשובה, ואסור לסרב פקודה עליה. לא יתכן שכל חייל יגיד שהוא לא מוכן לעשות את השטויות של ראש הממשלה. רק אם הפקודה היא נגד מצוות התורה אנחנו חייבים לסרב, אבל אם היא לא נגד התורה, אנחנו חייבים למלא אותה.