בתודה מראש לצוות הרבנים המומחים, להלן שאלה שמטרידה את מנוחתי: מאז שהסתיימה תקופת הנביאים, הלכו הדתיים בעקבות הרבנים ומורי דרך. אך איך אפשר לדעת מיהו רב אמתי שה’ מאיר את דרכו, ומי למד קצת ומשתמש בזה בשביל לשלוט על אחרים. השאלה היא בראש ובראשונה בנוגע לדורנו העני, אך בעצם מדבר על כל אלפיים שנות הגלות, מי הסמיך את התנאים ואת הבאים אחריהם לפסוק ולחדש הלכות ומה מחייב אותי להקשיב לקולם. אמנם "ועשית ככל אשר יורוך", אך מי אומר שהכוונה אליהם, הרי במשך השנים היו רבנים שהגיעו למחוזות רחוקים, ומי אומר לאיזה מהם אני אמור להקשיב? (הרי לכל דעה מופרכת אפשר למצוא מישהו המתקרא רב שמסכים עם הדעה הזאת) (אני לא מצאתי תשובה לשאלה באתר, עם שאלה זו כבר נענתה בעבר, לינק לעמוד המתאים יספיק בהחלט, תודה)

שלום אשתדל לתת מספר כללים כיצד לדעת מיהו רב אמיתי. (אין אני דן בתשובה במקור סמכותם של רבותינו, על כך יש אריכות בדברי הפוסקים) א. מסורת והמשכיות התורה - בתלמוד ירושלמי (פסחים לט ע"א, שבת פז ע"א) נאמר כלל חשוב: "כל תורה שאין לה בית אב – אינה תורה".בסיפור שם בגמרא בענין קורבן פסח בשבת נאמר על הלל "אף על פי שהיה יושב ודורש להן כל היום – לא קיבלו ממנו עד שאמר להן, יבוא עלי כך שמעתי משמעיה ואבטליון. כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן". למדנו מכאן שהמשכיות התורה והמסורת היא המדד לקבלת התורה מהרב. וכפי שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק על האדמו"ר מסוכטשוב זצ"ל (בעל השו"ת אבני נזר, ואגלי טל) שעל אף גאונותו וחשיבתו המחודשת תורתו נעוצה בדברי רבותינו הקדמונים "ודוגמא לזה הננו מוצאים בתורתו של מרן הגה"ק רבינו אברהם בטל אבני נזר ז"ל בספריו הקדושים. עולה הוא שמים ויורד תהומות בתעופת שכלו, אבל באמת דבריו איתנים ומבוססים על פי הקשבתו המיוחדת בתורתן של ראשונים רבנן קמאי ז"ל אשר לאורם נסע ונלך" (מאמרי הראי"ה עמ' 204). ב. בספר תהילים נאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהילים י"ט), רק כאשר התורה מופיעה בשלמותה אזי היא משיבת נפש. התורה כוללת גם את הנגלה וגם את הנסתר. לא יתכן שיהא אדם גדול בנסתר, אם לא מילא כריסו קודם לכן בש"ס ופוסקים על פי הנגלה. אנו חייבים לדעת שהרב איתו אנו מתייעצים וממנו אנו לומדים גדול בנגלה, ואם הוא בנוסף לזה גם גדול בנסתר, ודאי טוב. בדורנו, התרחבה התופעה שאנשים בעלי כריזמה שמקימים לעצמם בית מדרש ודורשים בו, בדרך כלל, בתורת הנסתר. ומי שאינו מבין, תולה זאת בחכמתו וצדקתו של הרב, ובפחיתות עצמו, לכן יש להיזהר ולעשות לנו רב רק מאותם גדולים אשר הם גדולים בכל חלקי התורה. ג. דרך ארץ שקדמה לתורה. רב חייב לנהוג בישרות, בענווה ובצניעות כלפי עצמו וכלפי תלמידיו ומבקשי עצתו. "רבנים" הלוקחים סכום מופקע על מסירת שיעור או הגעה לכינוס מסוים, "רבנים" שדורשים כסף רב כדי להתקבל אצלם לברכה יש לבדוק האם כל ההתנהלות שלהם כשורה. אין הרב צריך לחיות בדוחק ובעוני, אך מנגד חיי פאר או חיים מלאי גאוה והתפארות אינם מנת חלקו של הרב. ד. על הרב לבנות את תלמידיו ולא להכתיב להם את חייהם לפי שאלותיהם. על הרב להדריך את תלמידיו ולתת להם כיווני חשיבה כדי שבעתיד יוכלו להכריע בשאלות ובלבטים מתוך דרכו הגדולה והרחבה של הרב. בדומה לכך הסביר רבי חיים מוולאז'ין שאת הצורך של התאמת תשובות הרב לחיי התלמיד השואל. במסכת אבות (פ"ב מ"ז) למדנו: 'מרבה עצה מרבה תבונה'. והסביר זאת רבי חיים מוולאז'ין בפירושו 'רוח חיים': "מרגלא בפומיה דאינשי, שאל עצה ועשה כשכלך. ולפי זה לכאורה עצה למה, אך יובן כי איש מבחוץ לא יבין כל פנימיות הענין במה שנועצים איתו, וכן היועץ השני, ורק הנועץ בעצמו הוא מבין לגמרי כל פנימיות הענין – אבל חסר לו שכל ותבונה של כולם כו', וזהו 'מרבה עצה', על ידי כן מרבה תבונה, שכל של כל איש, ותבין דבר מתוך דבר בעצמך". ביאוור דבריו: יש לרב הרבה יתרונות. יש לו דעת תורה, יש לו נסיון ויש לו פקחות, ואין לו נגיעות אישיות. אבל דבר אחד יש לך יותר מלרב, אתה מכיר את הבעיה הרבה יותר טוב, וכמה שתצליח להתבטא ולספר על מורכבות המצב, יש הרבה דברים שלא נשמעים ולא מובנים. ולכן, מייעץ הרב חיים מוואלאזי'ן, טוב להתייעץ עם כמה רבנים, נוסיף שכאן טמונה סכנה, לא להכריע לפי התשובה הכי נוחה, 'הרב מנוח', אלא לעשות בירור אמיתי מי הרב שנראה שהכי הבין את השאלה, הבין את המצב, ושהתשובה שנתן מתישבת על הלב. לפעמים יש צורך לקחת רק חלק מהתשובה לפעמים יש לצרף של מספר תשובות שנותנות ביחד מענה למצב. בכל אופן יש להיות קשוב גם לקול הפנימי של שלך, של השואל, לפני ההכרעה כיצד לנהוג. בהצלחה איך שואלים רב?