האם מותר לחדש דברים ולברך שהחיינו בספירת העומר?

שלום וברכה. מנהגי האבלות של ספירת העומר קלים מדיני האבלות של ימי בין המצרים, שם נאמר במפורש להמנע מלברך שהחיינו מחמת האבלות על בית מקדשנו. עם זאת יש שנהגו שלא לחדש ושלא לברך שהחיינו בספירת העומר מחמת הדברים הקשים שאירעו בו (הפרעות הקשות שעם ישראל עבר בזמנים אלו) אולם מעיקר הדין ניתן לברך שהחיינו, וכן מנהג העולם. למעשה גם לדעת המחמירים ניתן לברך בשבתות וימים טובים וכן במקום צורך (ראה מקורות). מקורות: על דברי השו"ע (תצ"ג, א') שכתב שנוהגים שלא לשא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא, כתב המ"ב (שם סק"ב) "רוצה לומר ואין ראוי להרבות בשמחה (טור), ומכל מקום אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יברך". משמע מדברי המ"ב, שאין ליצור לכתחילה התחדשות. ומקורו בספר מאמר מרדכי. וכבר קדם לו רבנו ירוחם (ח"א נתיב ה') שכתב שאין מברכים שהחיינו בספירה לפי שהם ימי דין (הובא דעתו באליה זוטא תצ"ג סק"א). ויש מגדולי הדורות שכתבו אין לחדש בספירה משום המאורעות והפרעות שנהרגו רבים מישראל באותו זמן. ועוד טעמים שונים. וכמדומני שכן מנהג חב"ד. אולם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים לא הזכירו דין זה כלל או שלא סברו להחמיר כמנהג זה. וכתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א (בין פסח לשבועות ט"ז, א') שמה שכתב המ"ב "אם נזדמן" זה לאו דוקא, וכתב בשם אביו הסטייפלר שבטעות נשתרבב לציבור לדמות בין מנהגי האבלות של ספירת העומר למנהגי האבילות של ימי בין המצרים ששם הובא דין שהחיינו מפורש. ואין לדייק כמו שכתבנו לעיל בדעת המ"ב. וראה פסק"ת (שם הערה 8) שהביא בשם לבושי מרדכי שאין טעם לאוסרים, ובשם תוס' חיים (על החיי"א) שלא נמצא זכר לכך בפוסקים, וכן כתבו כה"ח (שם סק"ד), ובשו"ת יבי"א (ח"ג, כ"ו), וגם המאמר מרדכי שהוא המקור של המ"ב כאמור, התיר לברך שהחיינו. ואכן כתבו רבים שאפשר לברך שהחיינו לכתחילה (אור לציון ח"ג ב', והגר"א נבנצאל ביצחק יקרא על המ"ב בשם רבו הגרש"ז אויערבך זצ"ל, וכל הפוסקים שהובאו לעיל). עם זאת גם לנוהגים שלא לחדש בימי הספירה, ניתן להקל ביו"ט, בשבת ובל"ג בעומר, וכן במצבים מסויימים שבהם יש להקל, כגון בפרי שלא ניתן להשיגו לאחר הספירה כמו שהתירו בימי בין המצרים, והוא הדין במעוברת (מ"ב תקנ"א ס"ק צ"ט וק"א). בברכה רבה,