מצוין בתורה שאדם וחוה גורשו לאחר חטאם מגן עדן בנוסף לעונש שכל אחד קיבל. מדוע על הנחש לא כתוב שגורש מגן עדן לאחר שגם קיבל את עונשו? ושאלה נוספת מדוע במקום הלכאורה המושלם ביותר גן עדן, הכניס הקב"ה את הנחש שהוא סמל הרוע?

שלום אענה על פי פירושו של רבי אברהם אבן עזרא, בתוספת פרשנים נוספים. האב"ע כותב: "ודע: כי מקום האדמה שנברא ממנה האדם קרוב אל גן עדן" ומשם הקב"ה הכניס את האדם לגן עדן כפי שנאמר בפסוק (פרק ב' פס' ז-ח) "וַיִּיצֶר ה' אלןקים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וַיִּטַּע ה' אלוקים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר". (וכפי שכתב החיזקוני: אבל תחילת ברייתו לא הייתה משם, שאילו נברא בגן עדן ועמידתו שם, יהיה סבור שכל העולם כך הוא. אבל בראו מן החוץ וראה כל העולם מלא קוצים וברקנים, ואחר כך הכניסו לגן עדן מקום מובחר) תפקידו של האדם היה: "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעׇבְדָהּ וּלְשׇׁמְרָהּ" מסביר האב"ע שהעבודה והשמירה מוסבות על גן עדן. "לעבדה - על הגן שמפריו יאכל...וטעם לעבדה - להשקות הגן. ולשמרה - מכל החיות, שלא יכנסו שם ויטנפוהו". (האב"ע שולל את ההסבר שהעבודה והשמירה היו על האדמה ממנה נוצר "והאומרים כי לעבדה ולשמרה שב אל האדמה אשר נברא משם, ולא אל גן עדן, איך יתכן לעבוד ולשמור מקום גדול ממקום קטון. ואחר שחטא הוציאו לעבוד את האדמה...וכבר היה עובד את האדמה!?") בתחילת פרק ג', מסביר האב"ע, "יש אומרים כי האשה היתה מבינה ויודעת לשון חיות" והיא דברה עם הנחש בשפתו. האב"ע שולל פירוש זה, "והישר בעיני: שהדברים כמשמעם, והנחש היה מדבר, והוא הולך בקומה זקופה, והשם דעת באדם - שם בו. והנה הפסוק העיד כי היה ערום מכל חית השדה, רק לא כאדם. ופירוש ערום - חכם, שיעשה דברים בערמה". לפי האב"ע הדברים כפשטם הנחש וחוה דברו זה עם זה. ממשיך האב"ע וכותב: "והשואלים: אנה מצא הנחש את האשה, איננה שאלה". מדוע, האב"ע לא מסביר. על פי דבריו לעייל ניתן לומר שתפקיד האדם וחוה היה לשמור על גן עדן שלא יכנסו לשם חיות וילכלכו אותו. השמירה נעשתה באופן טבעי מחוץ לגן עדן, ולא בתוכו! אם כן הנחש וחוה דברו מחוץ לגן עדן, ומתוך שיחתם וערמומיותו של הנחש נכשלה חוה. וכך כתב רס"ג בפירוש לתורה: "השאלה הרביעית: היכן מצא הנחש את חוה, והלא הוא ויתר בעלי החיים לא נכנסו אל הגן? והתשובה היא על פי ההנחה שהנחתי כבר שאדם וחוה לא נתחייבו להיות תמיד בגן, אלא הורשו להיות בו, למעליותם. ובמה שנאמר ״ולשמרה״, התנה עמהם שלא יעזבוהו שניהם יחד אלא תמיד יהיה בו אחד מהם, או אדם או חוה. ועל פי זה אפשר שהשאירה חוה את אדם בגן ויצאה, ואז פגע בה הנחש ודיבר אליהם מה שנאמר". לפי דברי הרס"ג הנחש אף פעם לא היה בגן עדן וממילא אין צורך לגרש אותו משם. יום טוב