שאלה:
תשובה:
כלל הלכתי נקוט בידינו: אין מחלוקת במציאות. כלומר: לא יתכן שתלמידי חכמים יחלקו ביניהם בנושא שהוא נתון ממשי. לא תיתכן מחלוקת אם כעת יום או כעת לילה. אכן, בין בני זוג הננו מוצאים "מחלוקת במציאות": האשה טוענת טענה אחת, ובעלה טוען שהמציאות שונה לחלוטין.
בדבריך מנית שני מקרים: האחד בעל המתיחס לא יפה לאשתו. והשני, בעל ה"שוכח" את אשתו. היסודות להתנהלות זו שונים זה מזה.
יסוד ראשון הוא, שבעל חייב להיות "מנהיג" בביתו. דבר זה מפורש בתורה "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", כלומר, הוא ינהיג אותך. וזה גם צורך אמיתי של כל בית, משפחה, שיהיה "מנהיג לבירה". כדי להיות מנהיג יש שתי דרכים בהם אפשר ללכת. דרך אחת היא, לקבל על עצמו אחריות ודאגה לכל המתרחש בבית. אחריות משמעותה, תשומת לב לצרכים של כל אחד ואחד. החל מאשתו של אדם, והמשך בילדיו. אשה זקוקה לתשומת לב, למילה חמה וטובה, לעידוד ודירבון בכל שטחי החיים. כמה חשוב לאשה לשמוע מבעלה על האוכל שהיא מכינה, שהוא טעים, או על הבית הנקי, או על המסירות שלה למען מטרה זו או אחרת. גם ילדים זקוקים לחום ואהבה, לתמיכה וליווי. הבעל כמנהיג קובע מה תהיה האוירה בבית: האם תהיה אוירה של שמחה, או של ביקורת, מתח והטחת דברים איש ברעהו. מנהיג משרה בביתו אוירה של שלוה וביטחון, ואין זה משנה כלל מהם התנאים הכלכליים וכד'. כל זה, תיאור של מנהיגות חיובית.
לעיתים, כאשר בעל אינו מצליח, או סבור שלא יצליח בכך, הוא בוחר להיות מנהיג שלילי. הוא נוזף באשתו ומבקר אותה על כל צעד ושעל, גם כאשר מגיעה לה מחמאה, הוא דואג למצוא פגם בהתנהגותה כדי לפגוע בה ולהשפיל אותה. הפגיעה בה גורמת לו להרגיש שהוא גדול ממנה, טוב ממנה, ובכך הוא ממצה את מנהיגותו. על יסוד זה באה המחלוקת בינו לבינה. היא מרגישה שיחסו אליה אינו טוב, והוא מרגיש שהכל בסדר. התיקון לכך בא ע"י העמדת הבעל על טעותו, לפעמים הוא מבין זאת בדרך טובה, ואם אינו מבין, צריך "להסביר לו" בדרך הקשה, ע"י כך שהוא יפסיד עוד ועוד מהתנהלותו.
היסוד השני הוא , החשיבות והפרופורציות שיש לתת לנושאים השונים, אלה הנוגעים לחוץ, ואלה הנוגעים לפנים הבית. בעל, נטייתו הטבעית היא להיות "שר החוץ". הוא דואג ואחראי על הפרנסה, על התיקונים בבית וכד'. תשומת הלב של בעל לאשתו, נוגעת לתחומים שבתוך הבית. חכמים היטיבו להגדיר את מקומה של האשה בדבריהם: "אמר ר' יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי, אלא ביתי" (שבת קי"ח). עקרת הבית היא עיקר הבית. עם כל החשיבות של החוץ, הבית פנימה חשוב יותר. גברים נוטים להתמכר לעבודה, מתוך אחריות, שזו כמובן נקודה חיובית. אך לכל ערך יש קיצבה. כאשר בעל חוזר מעבודתו, מבחינתו, החוץ אינו קיים עוד, וכל כולו מתמסר פנימה.
גם אדם עסוק, אשר בדרך כלל שב לביתו בשעה מאוחרת, חייב לבנות את סדר השבוע שלו באופן שלפחות יום אחד ישוב מוקדם יותר, ויקדיש עצמו לשיחה עם אשתו. אם הוא ממשיך לענות למכשיר הסלולרי שלו, הרי זה כאילו לא שב הביתה.
פרופורציות נכונות, להעצים את מעמדה של האשה, זוהי בריאות לבית ולמשפחה.
זוגיות (46)
הרב אליקים לבנון
39 - אני לוזר
40 - בריאות הבית והמשפחה
טען עוד
תשובה:
כלל הלכתי נקוט בידינו: אין מחלוקת במציאות. כלומר: לא יתכן שתלמידי חכמים יחלקו ביניהם בנושא שהוא נתון ממשי. לא תיתכן מחלוקת אם כעת יום או כעת לילה. אכן, בין בני זוג הננו מוצאים "מחלוקת במציאות": האשה טוענת טענה אחת, ובעלה טוען שהמציאות שונה לחלוטין.
בדבריך מנית שני מקרים: האחד בעל המתיחס לא יפה לאשתו. והשני, בעל ה"שוכח" את אשתו. היסודות להתנהלות זו שונים זה מזה.
יסוד ראשון הוא, שבעל חייב להיות "מנהיג" בביתו. דבר זה מפורש בתורה "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", כלומר, הוא ינהיג אותך. וזה גם צורך אמיתי של כל בית, משפחה, שיהיה "מנהיג לבירה". כדי להיות מנהיג יש שתי דרכים בהם אפשר ללכת. דרך אחת היא, לקבל על עצמו אחריות ודאגה לכל המתרחש בבית. אחריות משמעותה, תשומת לב לצרכים של כל אחד ואחד. החל מאשתו של אדם, והמשך בילדיו. אשה זקוקה לתשומת לב, למילה חמה וטובה, לעידוד ודירבון בכל שטחי החיים. כמה חשוב לאשה לשמוע מבעלה על האוכל שהיא מכינה, שהוא טעים, או על הבית הנקי, או על המסירות שלה למען מטרה זו או אחרת. גם ילדים זקוקים לחום ואהבה, לתמיכה וליווי. הבעל כמנהיג קובע מה תהיה האוירה בבית: האם תהיה אוירה של שמחה, או של ביקורת, מתח והטחת דברים איש ברעהו. מנהיג משרה בביתו אוירה של שלוה וביטחון, ואין זה משנה כלל מהם התנאים הכלכליים וכד'. כל זה, תיאור של מנהיגות חיובית.
לעיתים, כאשר בעל אינו מצליח, או סבור שלא יצליח בכך, הוא בוחר להיות מנהיג שלילי. הוא נוזף באשתו ומבקר אותה על כל צעד ושעל, גם כאשר מגיעה לה מחמאה, הוא דואג למצוא פגם בהתנהגותה כדי לפגוע בה ולהשפיל אותה. הפגיעה בה גורמת לו להרגיש שהוא גדול ממנה, טוב ממנה, ובכך הוא ממצה את מנהיגותו. על יסוד זה באה המחלוקת בינו לבינה. היא מרגישה שיחסו אליה אינו טוב, והוא מרגיש שהכל בסדר. התיקון לכך בא ע"י העמדת הבעל על טעותו, לפעמים הוא מבין זאת בדרך טובה, ואם אינו מבין, צריך "להסביר לו" בדרך הקשה, ע"י כך שהוא יפסיד עוד ועוד מהתנהלותו.
היסוד השני הוא , החשיבות והפרופורציות שיש לתת לנושאים השונים, אלה הנוגעים לחוץ, ואלה הנוגעים לפנים הבית. בעל, נטייתו הטבעית היא להיות "שר החוץ". הוא דואג ואחראי על הפרנסה, על התיקונים בבית וכד'. תשומת הלב של בעל לאשתו, נוגעת לתחומים שבתוך הבית. חכמים היטיבו להגדיר את מקומה של האשה בדבריהם: "אמר ר' יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי, אלא ביתי" (שבת קי"ח). עקרת הבית היא עיקר הבית. עם כל החשיבות של החוץ, הבית פנימה חשוב יותר. גברים נוטים להתמכר לעבודה, מתוך אחריות, שזו כמובן נקודה חיובית. אך לכל ערך יש קיצבה. כאשר בעל חוזר מעבודתו, מבחינתו, החוץ אינו קיים עוד, וכל כולו מתמסר פנימה.
גם אדם עסוק, אשר בדרך כלל שב לביתו בשעה מאוחרת, חייב לבנות את סדר השבוע שלו באופן שלפחות יום אחד ישוב מוקדם יותר, ויקדיש עצמו לשיחה עם אשתו. אם הוא ממשיך לענות למכשיר הסלולרי שלו, הרי זה כאילו לא שב הביתה.
פרופורציות נכונות, להעצים את מעמדה של האשה, זוהי בריאות לבית ולמשפחה.
