ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
וְצִוָּה יִתְעַלֶּה בְּמִזְבַּח הָעוֹלָה וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְהַמְּנוֹרָה, וְאַחַר כֵּן בָּעוֹלוֹת וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וְשֶׁמֶן הַמָּאוֹר וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. אָמְנָם מִזְבַּח הָעוֹלָה, הֲרֵי הוּא בַּעֲבוּר שֶׁתִּקָּשֵׁר בּוֹ הָאֵשׁ הַגְּלוּיָה הַמְפֻרְסֶמֶת, וּמִזְבַּח הַזָּהָב לְאֵשׁ יוֹתֵר חֲבוּיָה וַעֲדִינָה. וְאָמְנָם הַמְּנוֹרָה, הֲרֵי הִיא בַּעֲבוּר שֶׁיִּקָּשֵׁר בָּהּ אוֹר הַחָכְמָה וְהַהַשְׁרָאָה, וְהַשֻּׁלְחָן בַּעֲבוּר שֶׁיִּקָּשְׁרוּ בּוֹ הַשֶּׁפַע וְהַטּוֹבוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַחֲכָמִים: "הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים יַדְרִים, הָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲשִׁיר יַצְפִּין". וְכֹל זֶה כָּבוֹד לָאָרוֹן וְלַכְּרוּבִים, אֲשֶׁר הֵם בְּמַדְרֵגַת הַלֵּב וְהָרֵאָה מְרַחֶפֶת עָלָיו. וְהֻצְרְכוּ לָאֵלֶּה כֵּלִים וּמְשַׁמְּשִׁים, כְּמוֹ כִּיּוֹר וְכַנּוֹ וּמֶלְקָחַיִם וּמַחְתּוֹת וּקְעָרוֹת וְכַפּוֹת וּמְנַקִּיּוֹת וְסִירוֹת וּמִזְלָגוֹת וְזוּלַת זֶה, וְהֻצְרַך אֶל מַה שֶּׁיִּשְׁמוֹר אוֹתָם, הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל וּמִכְסֵהוּ, וּשְׁמִירָה לַכֹּל — חֲצַר הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו.
וְהֻצְרַך לְנוֹשְׂאִים לְכֹל אֵלֶּה, וּבָחַר ה' לָזֶה בְּנֵי לֵוִי, לְפִי שֶׁהֵם הַמְקֹרָבִים, כָּל שֶׁכֵּן מֵעֵת הָעֵגֶל, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר "וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי". וּבָחַר לַנִּכְבָּד שֶׁבָּהֶם, וְהוּא אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, הַדְּבָרִים הַנִּכְבָּדִים וְהָעֲדִינִים בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה", אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתְלֵית בָּהֶם הָאֵשׁ הָעֲדִינָה וְאוֹר הַחָכְמָה וְהַהַשְׁרָאָה, וּמַה שֶּׁיּוֹתֵר מִזֶּה: אוֹר הַנְּבוּאָה בָּאוּרִים וְהַתֻּמִּים. וְלַנִּכְבֶּדֶת שֶׁבְּכִתּוֹת הַלְוִיִּם אַחֲרָיו, וְהֵם בְּנֵי קְהָת, נְשִׂיאַת הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים, הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם, וּבָהֶם נֶאֱמַר: "כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ", כְּמוֹ שֶׁאֵין לָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים עֲצָמוֹת שֶׁעוֹזְרִים עַל נְשִׂיאָתָם, אֶלָּא הַכֹּחוֹת וְהָרוּחוֹת נוֹשְׂאִים אוֹתָם, עִם הֱיוֹתָם קְשׁוּרִים אֶל מַה שֶּׁצָּמוּד אֲלֵיהֶם. וּלְמִי שֶׁתַּחְתָּם, בְּנֵי גֵרְשׁוֹן, נְשִׂיאַת הָאֵיבָרִים הָרַכִּים הַחִיצוֹנִיִּים, כִּירִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְּמַעְלָה. וּלְמִי שֶׁתַּחְתָּם, בְּנֵי מְרָרִי, נְשִׂיאַת הָאֵיבָרִים הַקָּשִׁים, קְרָסָיו, קְרָשָׁיו, בְּרִיחָיו, עַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו. וְנֶעֶזְרוּ שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת בִּנְשִׂיאָתָם בָּעֲגָלוֹת, כְּפִי מַשָּׂאָם, שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת לְגֵרְשׁוֹן וְאַרְבַּע הָעֲגָלוֹת לִמְרָרִי כְּפִי עֲבוֹדָתָם.
וְכֹל זֶה בְּמַעֲרָך וְסֵדֶר חָכָם, אֱלֹהִי. וְאֵינֶנִּי פּוֹסֵק וְגוֹזֵר חָלִילָה שֶׁהַכַּוָּנָה בָּעֲבוֹדָה הַזֹּאת הִיא הַסֵּדֶר הַזֶּה אֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר אוֹתוֹ, אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא יוֹתֵר נִסְתָּר וְנַעֲלֶה, וְשֶׁהִיא תּוֹרָה מֵאֵת ה', וּמִי שֶּׁקִּבְּלָהּ קִבּוּל שָׁלֵם מִבְּלִי שֶׁיַּחְקֹר בְּשִׂכְלוֹ וְיִתְחַכֵּם הוּא מְעֻלֶּה מִמִּי שֶׁהִתְחַכֵּם בָּהּ וְחָקַר. אַך מִי שֶׁיָּצָא מֵאוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה הַנַּעֲלָה אֶל הַמֶּחְקָר, הֲרֵי מוּטָב שֶׁיְּגַלֶּה בָּה פָּנִים שֶׁל חָכְמָה מִשֶּׁיַּעַזְבֶנָה לִסְבָרוֹת רָעוֹת וְלִסְפֵקוֹת מְבִיאִים אֶל אֲבַדּוֹן.
___________________________
הרוצה להחכים ידרים – כיוון שהמנורה בדרום המקדש ומשפיעה שפע חכמה לצד דרום. וכל זה – כלי המקדש. הראה מרחפת עליו – אלו הכרובים. לאלה – לעבודת המקדש וכליו. מנקיות וסירות – כלים שונים. לנושאים – שיישאו את המשכן ממקום למקום. שתי הכתות – שני גרשון ובני מררי. הסדר הזה – השוואה שבין השכינה לרוח החיים שבאדם.
ביאורים
כאן מוסיף החבר משמעות נוספת להקבלה בין המקדש ובין האדם. המקדש הוא לוח הבקרה של העולם כולו. מקור חיי הרוח – החכמה, ומקור חיי החומר – הפרנסה. בעבודת המקדש אין פניות זרות, אינטרסים או אנוכיות; הכול טהור ונקי, ונעשה לשם שמים. האצילות הזו, שנמצאת במעגל הפנימי ביותר של העולם שלנו, מקרינה ומשפיעה על המעגלים שסביבה, כדי שגם החכמה והפרנסה של האדם הפרטי ישמשו אותו, כחולייה נוספת בשרשרת היהודית, לתיקון העולם, ולא למטרות נפסדות. בדומה לאדם, גם במקדש קיים דירוג והבחנה בין החלקים הגסים לעדינים יותר, גם בכלים וגם בעובדים. החבר מוסיף בסיום ההסבר המופלא הסתייגות. נתינת טעם למצוות התורה, על פי שכלנו האנושי, הוא בדיעבד ולא לכתחילה. המאמין התמים עדיף על החוקר בשכלו. כאן צריך להבדיל בין לימוד אמונה לבין הבנת טעמי מצוות. כל עניינו של ספר הכוזרי הוא הסברה והבנה מעמיקה של יסודות התורה ושורשי האמונה, ובזה החבר בוודאי לא רואה שום פגם. הלימוד הזה מכוון לשאלת ה'מה'. המטרה היא הבנת המשמעות והתוכן של האמונה בה', סגולת ישראל וקיום התורה. בטעמי המצוות, לעומת זאת, הלימוד חותר להבין 'למה'. אנו מנסים להתחקות אחר רצון הבורא ולהכיל אותו בשכל האנושי, ובזה מטיל החבר טעם לפגם. בוודאי שישנה חכמה רבה ועמוקה במצוות, אך דווקא מהטעם הזה לא ראוי לגמד ולצמצם אותה כפי יכולת הקליטה שלנו. רק במקרה שהיציבות הרוחנית של האדם מתערערת, טוב וצריך לעסוק בטעמי המצוות כ'קרש הצלה' ושיקום של האמונה.
הרחבות
1. העיסוק בטעמי המצוות
ריה"ל נותן פה טעם לכל פרטי עבודת המקדש. אולם, ישנה מחלוקת עקרונית לגבי העיסוק בשאלת טעמי המצוות. האם ראוי בכלל לעסוק בכך? בסיס המחלוקת הוא בגמרא בסנהדרין [דף כא], שם ר' שמעון, "דריש טעמא דקרא", ור' יהודה, "לא דריש טעמא דקרא". מחלוקת זו ממשיכה גם בדורות הבאים, כאשר ישנם ראשונים הסוברים כרמב"ן [דברים כב, ו] שיש לתת טעם לכל מצווה, ומצווה שאיננו מוצאים טעמה, הרי זה בגלל עיוורון שכלנו. וישנם ראשונים הסוברים שאין משגיחים בטעמים הללו, "וברוך היודע טעם גזרותיו" [למשל הרשב"א, שו"ת הרשב"א, חלק ד', סימן רנג].
הרצון ליישב בין שתי הגישות הללו הביא רבים מחכמינו לחלק בין סוגי המצוות. ישנם מצוות שמעיות, חוקים שאותם אנו לא מבינים, כגון: פרה אדומה. וישנם מצוות שכליות, אלו המשפטים, שאותם אנו יכולים להבין בעזרת השכל, כמו: מצוות כיבוד אב או איסור רציחה. [עיין אמונות ודעות לרס"ג מאמר ג, אותיות א-ג. שמונה פרקים, פרק ו].
שאלות לדיון
מה הקשר בין מנורה לחכמה?
עדיף להיות תמים, או חוקר אחר האמת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
