^ 1. המקור לדין זה הוא דינו של תינוק שמת ר"ל לפני היום השמיני (או שלא יכלו למולו מפאת חוליו), כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רסג סע' ה). מקור המנהג הובא בטור (שם) בשם גאון. ונאמרו בטעמו שני עניינים:
א. ה"כלבו" (הובאו דבריו ב"בית יוסף") כתב שהטעם הוא כדי להסיר חרפתו, שלא ייקבר בערלתו כי חרפה היא לו.
ב. בהגהות מימוניות (מילה פרק א ס"ק י) הביא שהטעם אינו משום תקנתו של התינוק אלא משום תקנתם של פושעי ישראל, דאמרינן (בראשית רבה פרשה מח ח): "א"ר לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנום ואינו מניח אדם מהול מישראל להכנס לתוכה, ואותם שחטאו יותר מדאי מה עושה להם, מעביר הערלה מע"ג תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה להם ומורידן לגיהנום".
ובבעל הטורים על התורה הביא רמז לכך שנאמר "לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה" (דברים ל' יב) ר"ת מילה וסופי תיבות שם הויה לרמוז שאינו יכול לעלות השמים אצל ד' אם לא שיהא נימול עי"ש.
^ 2. כן המנהג בחברא קדישא בירושלים, ושמענו מפי הרב אורי מילר שכן פסק הרב יוסף שלום אלישיב. כן כתב גם ב"כורת הברית" ("אות ברית" אות טז). לעומתם ב"ספר הברית" הביא בשם שו"ת "יד הלוי" (יו"ד סימן קיא) שמדבריו משמע שמלין גדול שלא נימול במזיד, שהרי הנימוקים למילת נפל שייכים גם במי שלא נימול במזיד. וצריך לחלק בין מקום שאי המילה נעשתה כהתרסה ומרד לבין מקום שגם אם אין מדובר באונס, אין מדובר בו גם במרד.
לגבי ערלים בקהילתך, יש מקום לבחון אם הם בגדר אנוסים, אם לא היה בנמצא מוהל בקהילתכם ולא הייתה מודעות כלל לאפשרות קיום מצווה חשובה זו. עיין עוד בשו"ת "במראה הבזק" (ד תשובה ל), ובהערותינו שם.
^ 3. גם שאר הלכות מילה אינן חלות במקרה כזה, ולכן גם אישה יכולה להסיר ערלה.
^ 4. "כורת ברית" ("אות ברית" אות טז-יז). וביררנו שכן המנהג בחברא קדישא דירושלים מפי הרב אורי מילר.