ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק רְבִיעִימתי יש לחזור ולברך | |
ברכה בישיבה ובמקום שאכל | |
א כָּל הַמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אוֹ בְּרָכָה אַחַת שֶׁמֵּעֵין שָׁלשׁ - צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁאָכַל. אָכַל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ - יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם שֶׁפָּסַק וִיבָרֵךְ. אָכַל כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד - יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. שָׁכַח בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיִּתְאַכֵּל הַמָּזוֹן בְּמֵעָיו - מְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר; וְאִם הָיָה מֵזִיד - חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וּמְבָרֵךְ. וְאִם בֵּרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר - יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְכֵן אִם בֵּרֵךְ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד אוֹ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ - יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְלֹא בְּרָכָה שֶׁמֵּעֵין הַשָּׁלשׁ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּבַמָּקוֹם שֶׁאָכַל. | א שֶׁיִּתְאַכֵּל - ראה לעיל ב,יד. שֶׁמֵּעֵין שָׁלשׁ - ראה לעיל ג,יא יג. |
דין ספק ושכחה | |
ב מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם בֵּרֵךְ 'הַמּוֹצִיא' אוֹ לֹא בֵּרֵךְ - אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מִן הַתּוֹרָה. שָׁכַח לְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא': אִם נִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא גָּמַר סְעוּדָתוֹ - חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ; וְאִם לְאַחַר שֶׁגָּמַר - אֵינוֹ מְבָרֵךְ. | ב מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מִן הַתּוֹרָה - ראה לעיל א,ב. והכלל הוא שיש להחמיר בספק מן התורה. עַד שֶׁלֹּא - לפני ש- . |
שינוי מקום | |
ג הָיָה אוֹכֵל בְּבַיִת זֶה וּפָסַק סְעוּדָתוֹ וְהָלַךְ לְבַיִת אַחֵר, אוֹ שֶׁהָיָה אוֹכֵל וְקָרָא לוֹ חֲבֵרוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ וְיָצָא לוֹ לְפֶתַח בֵּיתוֹ וְחָזַר - הוֹאִיל וְשִׁנָּה מְקוֹמוֹ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ לְמַפְרֵעַ עַל מַה שֶּׁאָכַל, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ כַּתְּחִלָּה 'הַמּוֹצִיא', וְאַחַר כָּךְ גּוֹמֵר סְעוּדָתוֹ. | ג וְיָצָא לוֹ לְפֶתַח בֵּיתוֹ - מחוץ לפתח ביתו (ק'). לְמַפְרֵעַ - על שעבר. |
ה וְכֵן אִם הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתִיָּה אוֹ לַאֲכִילַת פֵּרוֹת. שֶׁכָּל הַמְּשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ - הֲרֵי פָּסַק אֲכִילָתוֹ, וּלְפִיכָךְ מְבָרֵךְ לְמַפְרֵעַ עַל מַה שֶּׁאָכַל, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שְׁנִיָּה לְכַתְּחִלָּה עַל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל. וְהַמְּשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ מִפִּנָּה לְפִנָּה בְּבַיִת אֶחָד - אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. אָכַל בְּמִזְרָחָהּ שֶׁלַּתְּאֵנָה וּבָא לֶאֱכֹל בְּמַעֲרָבָהּ - צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. | ה בְּמִזְרָחָהּ שֶׁלַּתְּאֵנָה - בצד התאנה הפונה למזרח, והמקום אינו מגודר במחיצות (ק'). |
ברכות הפוטרות | |
ו בֵּרֵךְ עַל הַפַּת - פָּטַר כָּל הַפַּרְפְּרָאוֹת שֶׁאוֹכְלִין בָּהֶן הַפַּת מִמִּינֵי תַּבְשִׁיל וּפֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן; אֲבָל אִם בֵּרֵךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת - לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת. בֵּרֵךְ עַל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה - פָּטַר אֶת הַתַּבְשִׁיל; וְאִם בֵּרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל - פָּטַר* מַעֲשֵׂה קְדֵרָה. | ו ביאור המושגים תחילה: פַּרְפְּרָאוֹת - רבים של פַּרְפֶּרֶת, והיא הלפתן, כלומר דבר שמלפתים בו את הפת (פה"מ ברכות ו,ה), כגון הסלטים בימינו. ונכללים בזה תבשילי בשר ודגים (יום טוב ו,ג) ופירות מעין קטניות וירקות הנאכלים שלוקים (אישות יב,י; מאכלות אסורות יז,יח). מַעֲשֵׂה קְדֵרָה - מאכל שנעשה מדגן מבושל ברכתו 'בורא מיני מזונות' בתחילה וברכה 'מעין שלוש' בסוף (לעיל ג,ד). תַּבְשִׁיל - כל מאכל מבושל שאינו מעשה קדרה. נוסח ההלכה: פָּטַר* מַעֲשֵׂה קְדֵרָה - ר"י הנגיד כותב שכן הוא הנוסח בכ"י הרמב"ם שהיה ברשותו (שו"ת יח; פה"מ ברכות ו,ה), וכן הוא הנוסח בכ"י א'. לפי נוסח זה, כשמברך על תבשיל או על מעשה קדרה, הוא קובע עליו את סעודתו ופוטר את השאר. בכ"י תימן אחרים הנוסח הוא: "לֹא פָּטַר אֶת מַעֲשֵׂה קְדֵרָה". ולעניין ביאור ההלכה, נחלקו הפרשנים אם הלכה זו מוסבת גם על הברכה הראשונה (כס"מ, י') או רק על הברכה האחרונה (מרכבת המשנה, ק'). |
הפסקת הסעודה | |
ז גָּמַר בְּלִבּוֹ מִלֶּאֱכֹל אוֹ מִלִּשְׁתּוֹת וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת - אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁנָּה מְקוֹמוֹ, חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. וְאִם לֹא גָּמַר בְּלִבּוֹ, אֶלָּא דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלִשְׁתּוֹת אוֹ לֶאֱכֹל - אֲפִלּוּ פָּסַק כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. | ז גָּמַר בְּלִבּוֹ - החליט במחשבתו. נִמְלַךְ - התחרט. |
ברכת הטוב והמטיב | |
ט הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתּוֹת יַיִן וּבָא לָהֶן מִין יַיִן אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שׁוֹתִין אָדֹם וְהֵבִיאוּ שָׁחֹר, אוֹ יָשָׁן וְהֵבִיאוּ חָדָשׁ - אֵינָן צְרִיכִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַיַּיִן פַּעַם שְׁנִיָּה, אֲבָל מְבָרְכִין "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב". | ט הָיוּ מְסֻבִּין - ודווקא בחבורה מברכים 'הטוב והמטיב', שפירושו: הטוב לי ומיטיב לאחרים, אבל לא ביחיד (כס"מ; וראה להלן י,ז). וּבָא לָהֶן... וְהֵבִיאוּ - שלא היה לפניהם היין הנוסף בזמן שבירכו על היין הראשון 'בורא פרי הגפן'. בִּרְכַּת הַיַּיִן - 'בורא פרי הגפן'. |
ברכה לנוכח האוכל והמשקה | |
י אֵין מְבָרְכִין עַל אֹכֶל מִכָּל הָאֹכָלִין וְלֹא עַל מַשְׁקֶה מִכָּל הַמַּשְׁקִין, עַד שֶׁיָּבוֹא לְפָנָיו. וְאִם בֵּרֵךְ וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לְפָנָיו - צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. נָטַל אֹכֶל וּבֵרֵךְ עָלָיו וְנָפַל מִיָּדוֹ, וְנִשְׂרַף אוֹ שְׁטָפוֹ נָהָר - נוֹטֵל אַחֵר וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הַמִּין. וְצָרִיךְ לוֹמַר "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" עַל בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. עוֹמֵד אָדָם עַל אַמַּת הַמַּיִם וּמְבָרֵךְ וְשׁוֹתֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם שֶׁהָיוּ לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה אֵינָן הַמַּיִם שֶׁשָּׁתָה, מִפְּנֵי שֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה. | י לְבַטָּלָה - לשווא. אַמַּת הַמַּיִם - תעלת מים. |
מה כלול בסעודה | |
יא דְּבָרִים הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה וְהֵן מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה - אֵינָן צְרִיכִין בְּרָכָה לֹא לִפְנֵיהֶן וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶן, אֶלָּא בִּרְכַּת 'הַמּוֹצִיא' שֶׁבַּתְּחִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁבַּסּוֹף פּוֹטְרִין הַכֹּל, שֶׁהַכֹּל טְפֵלָה לַסְּעוּדָה. וּדְבָרִים שֶׁאֵינָן מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה שֶׁבָּאוּ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה - טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶן וְאֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן. וּדְבָרִים הַבָּאִים לְאַחַר הַסְּעוּדָה, בֵּין מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בֵּין שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה - טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן. | יא בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה - במהלך עיקר הסעודה, שהיא אכילת הפת. בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה וְהֵן מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה - כגון לפתנים או סלטים שמלפתים בהם את הפת. שֶׁהַכֹּל טְפֵלָה לַסְּעוּדָה - שהסעודה נחשבת חטיבה אחת ומרכיביה טפלים לה, אף על פי שאינם טפלים זה לזה. השווה: "זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה - מברך על העיקר ופוטר את הטפלה" (לעיל ג,ה). לְאַחַר הַסְּעוּדָה - אחר גמר אכילת הפת, קודם ברכת המזון (שו"ת: קפד; ריג). לְאַחַר הַסְּעוּדָה... שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה - כגון מיני מגדים "ממה שדרכו להתמתק בו אחר הסעודה" (שו"ת ריג), כגון דברי הקינוח בימינו. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה (11)
מפעל משנה תורה
3 - הלכות ברכות ג'
4 - הלכות ברכות ד'
5 - הלכות ברכות ה'
טען עוד
האם מותר לפנות למקובלים?
איך עושים קידוש?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מסירות או התמסרות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מבוא לסדרת פתחי אמונה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
