50. מאה ברכות ביום | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
יסודות האמונה

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

4884

2 דק' קריאה • 5 דק' האזנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

חכמים קבעו שבכל יום יברך אדם לפחות מאה ברכות. לכאורה חיוב זה הוא עול מכביד, וטרחה גדולה. אם אדם מחויב לברך על כל מה שהוא מוצא ועל כל מה שקורה לו זה כובל ומקשה לכאורה. אך במבט עמוק יותר הברכות דוקא מוסיפות לאדם אושר ונעימות. כי הרי יש לאדם יכולת להנות יותר מאשר בעלי חיים. ולבעלי חיים יש יותר הנאה מאשר לצמחים. אף-על-פי שהצמחים מקבלים מזון תמיד ללא הפסק, משא"כ בעלי חיים. וכל זאת כי מי שיש לו חושים יותר עמוקים הנאותיו גדולות יותר. ומי שהכרתו רחבה יותר ההכרה מרחיבה את ההנאה. אילו יתנו לשכור בזמן שכרותו לאכול מאכלות האהובים עליו במיוחד וישמיעו לו מנגינות שהוא אוהב במיוחד ואח"כ כאשר יתפכח משכרותו יספרו לו על זה הוא יצטער מאוד על שהפסיד את ההנאות מפני שלא היה צלול בדעתו ולא הרגיש אותם. כאשר ההנאה באה בשעה שההכרה מלאה והתחושה שלמה אז ההנאה היא גדולה. כאשר אדם מכין את עצמו לקראת ההנאה העומדת לבוא, הוא חושב עליה הוא מצפה לה הוא מתבונן בזה שמקודם היא היתה חסרה לו ועכשיו עוד מעט יוכל להנות זה מכפיל את הנאתו.

כשאדם מברך ברכה לפני איזו הנאה שהוא נהנה והברכה נאמרת בכוונה שלמה, משמעות הברכה הכרת טובה ואמירת תודה לבורא שנתן את ההנאה שהיא לא היתה מובטחת מצד עצמה ורק ברצון הבורא אדם זוכה אליה.

גישה זו לקראת אותה הנאה מעמיקה ומרחיבה ומגדילה את ההנאה. הנה ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה - אתה מברך שהחיינו וזה מעורר בך שמחה על החיים שזכית בהם מאת ד' יתברך שהוא הביאך עד הלום להגיע לפרק זה ולשמחה זו. וכשאתה מודה על החיים ומבין שחיים ניתנים לך מאת ד'. זה מקל עליך לקבל קשיים, לקבל את החולי ואפילו את המות בבוא זמנו. כי אתה יודע שמצד טבעך עפר אתה, והקב"ה הוא שנתן לך חיים והנאות ואתה נותן לו תודה על כך. ובבוא השעה כאשר יטול ד' את החיים ממך גם אז תודה ותאמר ד' נתן וד' לקח, יהי שם ד' מבורך. וכך תמצא נהנה כל ימי חייך. ומי שלא הולך בדרך זו הנאותיו קטנות ונמוכות כשיכור וכבהמה.

הברכות נותנות ביטוי עמוק למשמעות של הדברים שאדם נפגש אתם. ע"י הברכות כל דבר מקבל את ערכו הגדול המיוחד. אמנם צריך להזהר שההרגל והשגרה לא יבטלו את הכוונה ויגרמו שהברכה נעשית מלמול בעלמא והיא נהפכת לעול מכביד. כמו כל גוף שחסר חיים שהוא כבד. וגוף חי נושא את עצמו. וכך הברכות כשהם בכוונה יש בהם חיים הם נושאות את עצמם. ונושאות את המברך. הברכות אינם עול מכביד אלא עול אהוב שמביא ברכה רוממות ונעימות.