ווינר או לוזר

למה החיים הם רצף של התרסקויות וקימות מחדש, למה אני לא צדיק שמצליח לו?
כל מי שלמד אי פעם בישיבה מכיר את המשפט הבא: "היה לך כבר 'משבר' (במלעיל)?" אם חלילה לא זכית לכך אומרים לך "חכה חכה זה עוד יבוא..."
ואתה תמה ושואל, האם אין אפשרות אחרת מבלעדי ה'משבר'?
ואכן, כך היא דרכו של עולם התקדמות האדם לפסגות חדשות חייבת לעבור דרך נפילות ומשברים.
"שבע יפול צדיק וקם", מלמדנו החכם מכל אדם בספר משלי. הקימה והטיפוס במעלה ההר באים מתוך מעידות רבות שמלוות את האיש העמל בעבודת ה'.
מדוע כך הם פני הדברים? האם לא ניתן להיות עובד ה' באמת בלי לעבור בדרך חתחתים מלאת מהמורות של מכשולי חטא ועוון? מה טמון בדברי חז"ל שמקומן של בעלי התשובה מרומם יותר מאשר מקום הצדיקים?
ובכן, אספר בקצרה אודות מה ששינה באחת את מהלך חיי והביאני מעולם זר לתורה ומצוות אל תוככי בית המדרש.
למעשה, חייתי ב'טוב' בשנות נערותי ובגרותי בשירות צבאי משמעותי כמפקד פלוגה בסיירת שקד ולא נתתי את לבי למשהו אחר. עד שפרצה בסערה מלחמת יום הכיפורים בה חוויתי על בשרי את אימי הקרבות בהם נהרגו טובי חבריי וביחד עם החברה בישראל כולה עברתי טלטלה עזה עד למאד.
ממציאות של בטחון עצמי, שלוות נפש וחיים שהיו לכאורה ללא מחסור, מצאתי את עצמי שואל ומעלה תהיות על פשר חיי האישיים וחידת קיומו של עולם. הבנתי עד מהרה שחיי כעת, לאחר אותה מלחמה יהיו שונים בתכלית מאשר אלו שקדמו לה.
כאן טמונה לדעתי התשובה למה ששאלנו בדבר הכרח המשבר כדי לעלות גבוה יותר במסילות החיים. מאורע שמזעזע את אישיותך, מנער אותך מתרדמת ההרגל בה היית שרוי קודם לכן. או אז, הנך שם לב לעיוותים, לסטיה מדרך הישר.
כך אפשר להבין את דברי חז"ל שמעשי העבירות יכולים לעמוד לזכותו של האדם. ההסבר לכך הוא שאותן נפילות יעוררו את הכרתנו ורצוננו לדעת את מקומנו האמיתי ויביאו לשינוי למשמעות ותכלית החיים.
זו נקודת היסוד למהלך התשובה. הסלידה מהחטא מביאה להעמקה ובירור ולהבנה טובה יותר של קווי אישיותך. מכאן ואילך הדרך לתיקון השלם הינה ארוכה ואף היא מועדת לנפילות רבות. אך בשונה מן ההתחלה, הנך פוסע כעת בדרך העולה בית א־ל, מטרת חייך ברורה לפניך וכשלונות ככל שיהיו לא ירתיעו אותך מלצעוד במסע החיים.