^ 1.. דברים דומים מצינו אצל נחמיה המבקש מהמלך לאפשר לו לעלות לירושלים לסייע לאחיו (נחמיה ב, ה). קודם לכן נאמר "ואתפלל אל אלוקי השמים" (נחמיה ב, ד) המפרשים תמהים מהי התפילה שהתפלל, והשיבו תשובות שונות (ראה: אבן עזרא ומצודות שם). המלבי"ם שם מפרש: "בתשובה שהשיב אל המלך, היה בליבו הדיבור אל ה' בדרך תפילה". נחמיה פועל הדרך אנושית ופונה אל המלך, אך הפנייה העיקרית אז, היא אל ה' בתפילה.
^ 2.. לא נעסוק במאמר זה בהתייחסות למצבים בהם צפויה הפגנה אלימה – מכות וחבלות בגוף, על ידי אלות, פרשים וכד'. זה נושא רחב יותר, ואיננו נוגע דווקא לנשים ולבנות. ההתמקדות במאמר זה היא כשצפויה פגיעה בצניעות בלבד, דבר שנוגע יותר לנשים ולבנות.
^ 3.. בציבור החרדי – נשים משתתפות לעתים במחאות שעיקרן תפילה המונית, אך זה נעשה במקום מיוחד ובנפרד לחלוטין והתפילות והדרשות מועברות דרך רמקול (למשל: באיזור בתי זופניק יש רחובות ששם מקום הנשים בלבד). אך ברור הוא שבהפגנות אלימות יותר, בהם חוסמים כבישים, מבעירים צמיגים ומכולות, מיידים אבנים וכד', נשים ובנות אינן משתתפות כלל. שאלה כזו לא עולה לדיון בציבור זה כלל.
^ 4.. סביב סוגיית חסימת הכבישים עלו שאלות ובעיות נוספות, כמו אם אין בזה סכנת נפשות מצד המכוניות העוברות בכביש, ייתכן שחסימת הכבישים עלולה לעכב רכבי הצלה (מכבי אש, אמבולנס), וכן אם אין בזה פגיעה וגרימת עוול לשבים לביתם לאחר יום עבודה, ובכלל היעילות של מחאה כזו. יש חשש שהפרעה לנוחות האישית של הנהגים תשיג את ההפך מן המטרה. לרוב הדומם קל להזדהות ואף לסבול ב"פקק" בשביל מאבק של קבוצה כלשהי שמרגישה נפגעת כלכלית (סטודנטים, עובדי נמל וכד'), ולעתים מתוך תחושה שמחר זה יכול לקרות לו, ולכן כדאי לסבול לשם כך. אבל בנושאים כלליים יותר, בתחומים פוליטיים-מדיניים, הסבלנות פחותה, ובעצם הפגנה כזו יכולה להיות לרועץ למפגינים. השאלות סביב יעילות חסימת כבישים, הן עקרוניות והדעות חלוקות בקשר לתשובותיהן. שאלות אלה אינן ייחודיות להקשר של השתתפות בנות ונשים, ולא כאן המקום לדון בהן.
^ 5.. בנושא זה נכתב רבות, ועל כן לא נרחיב במקורות ובהפניות, אלא נציין את העקרונות בלבד.
^ 6.. ראה מה שהעיר על פרשנות זו של המאירי, הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חלק יו"ד א, סי' עד.
^ 7.. דברים דומים כתב בשו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד סי' קסא: "ואסתר שאני שהיתה להצלת כלל ישראל, ואין למדין הצלת יחידים מהצלת כלל ישראל, ושם היה בהוראת מרדכי ובית דינו, ואולי ברוח הקודש".
^ 8.. דברים דומים: תוספות יומא פב ע"ב ד"ה מה; מאירי סנהדרין עד ע"ב. גם סיפור יהודית, דומה מאוד למעשיה של יעל, ולפי חלק מהראשונים התקנה שנשים מדליקות נר חנוכה – "שאף הן היו באותו הנס" – היא בגלל יהודית. ראה למשל: שבת כג ע"א רש"י ד"ה שהיו; פסחים קח ע"ב תוספות ד"ה היו; מגילה ד ע"א תוספות ד"ה שאף, ועוד.
^ 9.. דברים דומים כותבים: הרש"ש סוטה מד ע"ב; תפארת ישראל, משנה סוטה פ"ח מ"ח, ועוד. ראה: הרב אליעזר וולדינברג, "בביאור הכוונה של אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", שו"ת ציץ אליעזר, חלק כ, סי' לא.
^ 10.. למשל: הרב שאול ישראלי, בצומת התורה ובמדינה, ג, עמ' 235; הרב יששכר לוין, שם, עמ' 242; הרב צבי יהודה קוק, לנתיבות ישראל א עמ' קכד, ותחומין ג עמ' 387; הרב יהודה שביב, והרב שלמה מן ההר, תחומין ד, עמ' 68-89.
^ 11.. רמב"ם הל' אישות יג, יא: "גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב: כל כבודה בת מלך פנימה".
^ 12.. גיטין יב ע"א, וראשונים שם.
^ 13.. שבועות ל ע"א וראשונים שם. בעניין זה ראה באריכות: הרב מאיר שורש, "כל כבודה בת מלך פנימה", שמעתין, 67-68 (תשמ"ג), עמ' 75-86.
^ 14.. בשנים האחרונות עולה על סדר היום סוגיית ההטרדה מינית במקומות עבודה, בצבא, ביישובים, ועוד, וכן נכתבו כללים נוקשים אף בתוך הציבור הדתי והחרדי בשל בעיות קשות שהתעוררו בעניין. היציאה של נשים לעבודה וללימודים בחברה מעורבת, יוצרת זמינות להכיר מבני המין השני, ולעבוד איתם שעות ארוכות יחד וכד', דברים שלצערנו גורמים לעתים לבעיות חריפות של בגידה, הרס משפחות ועוד. הגבול הוא דק, אם כי אין זה הכרח שתקלות מסוג זה תתרחשנה, בשונה ממצב בו ברור וידוע מראש שתהיה פגיעה בצניעות.
^ 15.. ראה מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון ד"ה [ה'] כ' חודש אב. הסיפור מופיע גם במקורות נוספים בשינויי נוסח קלים: תוספתא תענית (ליברמן) ג, ז-ח; ירושלמי תענית ד, ד; תענית כח ע"א.
^ 16.. גיטין פח ע"א.
^ 17.. בגמרא שם מובא קודם: "מיכל בת כושי (=שאול) הייתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים". הראשונים נחלקו בשאלה, מדוע היה מקום למחות בהן, ובכל זאת לא עשו כן. אנו מתמקדים באשת יונה. רש"י והרשב"א (כאן) מנמקים שהדיון הוא בשל העובדה שזה נראה כאיסור בל תוסיף, מאחר שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. תוספות חולק עליו וטוען שמותר לאשה לקיים מ"ע שהז"ג, ובעלייה לרגל הבעיה היא שהיא נראית כמביאה חולין לעזרה או משום ראיית פנים בעזרה. כתוספות סוברים: תוס' רי"ד ראש השנה ו ע"ב; רמב"ן וריטב"א קידושין לא ע"ב; ר"ן סוכה י ע"א ברי"ף, ועוד. בשו"ת שואל ומשיב מהדורה א ח"א סי' סא, הקשה היכן רמוז שהקריבה קרבן.
^ 18.. ירושלמי ברכות ב, ג; פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כב – י' הדברות פ' תנינותא.
^ 19.. מפרשי הירושלמי – פני משה קרבן העדה, מפרשים שהיא הוחזרה. אך הרידב"ז מפרש שהכוונה "הושוו", דהיינו שביחס לאשת יונה לא נחלקו חכמים, רק ביחס למיכל בת שאול. לדעת ספר חרדים (על הירושלמי שם), היא הושבה בשל גזרת חכמי הדור. ראה עוד בעניין זה: הרב ישראל אריאל, סידור המקדש – לאם ולבת בישראל, עמ' 267-271.
^ 20.. חגיגה ה ע"א. אלקנה ונשותיו היו עולים לרגל לשילה (שמואל א א, ב-ד). "חנה היתה עולה לרגל" (ילקוט שמעוני, שמואל א רמז עח).
^ 21.. כתבי מהר"צ חיות, חלק א, עמ' יד ועמ' קפא-קפב. כך מפרש גם הרב יששכר תמר, עלי תמר, ברכות, עמ' סה.
^ 22.. שו"ת חתם סופר, או"ח סי' רח.
^ 23.. גם בעת אכילת מעשר נאמר: "אתם וביתכם" (במדבר יח, לא) – "ואשה נכנסת לעזרה" (ירושלמי מעשר שני ה, ג).
^ 24.. שו"ת דבר יהושע, חלק א, סי' ח ס"ק ד. המהר"ם, בספר תשב"ץ קטן, סי' שצז, מעיר על מנהג לפיו נשים היו משמשות כסנדקאות בבית הכנסת: "דלאו אורחא ליכנס אשה מקושטת בין האנשים ובפני השכינה. וכי האי גוונא פרכינן בפ' האיש מקדש (דף נב) אשה בעזרה מנין? פן יתגרו בה פרחי כהונה".
^ 25.. כך פוסק הרמב"ם בהל' נזירות ח, ג, ובהל' בית הבחירה ה, ח.
^ 26.. בספרי זוטא פיסקא ו, יח, נחלקו אם אשה בכלל מגלחת, ואם כן היכן: " 'וגלח הנזיר' – ר' שמעון השזורי אומר: לא הנזירה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: 'גלח' 'וגלח' אף הנזירה. ר' יוחנן הסנדלר אומר: נזיר אל פתח אהל מועד, אין הנזירה פתח אהל מועד. אמרו לו: למה? אמר להם: שלא להרגיל פרחי כהונה לעבירה. אמרו לו: והלא שוטה תוכיח? אמר להם: לא דומה שוטה לנזירה. ששוטה לא גודלת ולא כוחלת ולא פוקסת, והנזירה מותרת בכל אלו". גם הראשונים נחלקו בדבר. רש"י, תוספות וראשונים נוספים (נזיר מה ע"א-ע"ב), כותבים שלדעת ר' שמעון שזורי נזירה מגלחת במדינה במקום צנוע. ואילו מפירוש הרא"ש (שם), ניתן להבין שאיננה מגלחת כלל. בתוספתא מוצגים דברי ר' שמעון שזורי אחרת: "ר' שמעון שזורי אומר: האיש משלח תחת הדוד, ואין האשה משלחת תחת הדוד, מפני פרחי כהונה" (תוספתא נזיר [ליברמן] ד, ו). מדבריו שם ניתן להבין שהאשה אכן מגלחת ראשה, אם כי לא נאמר היכן, אך איננה משלחת שערותיה תחת הדוד, מפני פרחי כהונה.
^ 27.. מו"ר הרב צבי יהודה קוק, בהערותיו לשו"ת עזרת כהן סי' ס, מציין מקורות רבים מחז"ל, לפיהם יש בענייני דאורייתא בעצמם דברים שהם סייג ומשמרת זהירות והרחקה. הוא מפנה גם לדבריו של ר' שמעון שזורי הללו (שם אות ו).
^ 28.. רמב"ם הל' סוטה ג, יא.
^ 29.. כך מוסבר ר' יהודה גם בירושלמי סנהדרין ו, ד.

הרב יהודה זולדן, שבות יהודה וישראל, ירושלים תשס"ז, עמ' 136-123