ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים חמדת האנציקלופדיה התלמודית

בן נח

מבוסס על הערך ב'ן נח', שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ג'.
לחץ להקדשת שיעור זה
"אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל" (י, לב)
חמדת האנציקלופדיה התלמודית
--- ---
1 - הפרשה בהלכה- תזריע
2 - הפרשה בהלכה
3 - הפרשה בהלכה -בל תלין
טען עוד

האם בכינונה של מערכת משפט מקיימות אומות העולם את מצוות בני נח?
מי נחשב חסיד אומות העולם?

בני נח נצטוו על שבע מצוות, ואלו הן: עבודה זרה, ברכת השם, שפיכות דמים, גילוי עריות, גזל, אבר מן החי, ודינים (תוספתא עבודה זרה פ"ח, סנהדרין נו א; רמב"ם מלכים פ"ט ה"א).

בדינים: בנוגע לדינים, אמרו בתוספתא (עבודה זרה פ"ט) שכשם שישראל מצווים להושיב בתי דינים בעירות שלהם, היינו בכל פלך ופלך (סנהדרין נו ב; רמב"ם מלכים פ"ט הי"ד) ובכל עיר ועיר (סנהדרין שם).

ונחלקו הראשונים: דעת הרמב"ם (שם) והמאירי (שם) שעל הדיינים לדון את בני נח בשש מצוות שלהם, ולהזהיר את העם; ואף העובר על המצוה השביעית הזאת, מצות דינים, חייב מיתה. וכל שראו באחד שעבר ולא דנהו נהרגים; ומפני זה נתחיבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו. לדעה זו, כתב החתם סופר (ח"ו סי' יד) שכל דיני ממונות שבין אדם לחברו, כגנבה ואונאה וכיוצא בהן, נכללים לבני נח בכלל גזל.

אבל הרמב"ן (עה"ת בראשית לד יג) סובר שמצות הושבת דיינים אינה אלא חלק אחד ממצות דינים, והוא ה'קום ועשה' שבה, ולא נהרג עליו בן נח כשאינו מקיימו; שלא אמרו אלא "אזהרתם זוהי מיתתם", ולא נקראה אזהרה אלא המניעה מ'לאו'. אלא שנצטוו בני נח אף בדינים כאותם שנצטוו ישראל, כדיני גנבה וגזלה ואונאה ועושק שכר שכיר ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחברו ודיני מלוה ולווה ומקח וממכר וכיוצא בהם; וכל בן נח שגנב ועשק וכו' הוא שעבר על מצות דינים, ונהרג.

בדינים שבין אדם לחברו דנו אחרונים אם נצטוו על כל פרטי הדינים כמשפט התורה לישראל, או שאין להם פרטי דינים אלא מחוייבים לשפוט בחוקים נמוסיים לפי משפט יושר שלהם (עי' שו"ת הרמ"א סי' י ושו"ת חת"ס ח"ו סי' יד והעמק שאלה שאלתא ב).

בתוספת מצוה: בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצוות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעים אותו לעשותה כהלכתה; ואם הביא קרבן עולה מקבלים ממנו; נתן צדקה מקבלים ממנו (רמב"ם פ"י ה"י). והכל כשרים להיקרב לבני נח, אפילו חיות ותרנגולות, זכרים ונקבות, תמימים ובעלי מומים, טהורים ולטא טמאים, שנאמר: "וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽה' וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ" (בראשית ח כ. זבחים קטו ב).

נכרי שעשה מצוה נותנים לו שכר מצוה, אך לא כמי שמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה (עי' תשו' הרמב"ם הוצ' פריימן סי' קכד), אבל שכר מצוה בידו, והתורה אמרה: כָּכֶ֛ם כַּגֵּ֥ר (במדבר טו טו). וכתב הרמב"ם (בפירוש המשנה תרומות פ"ג מ"ט) שכיון שהנכרים אף על פי שאינם חיבים במצוות, אם עשו מהם שום דבר, יש להם קצת שכר, לכן מעשיהם במצוות קימים, והנכרי שתרם תרומתו תרומה.

חסידי אומות העולם: כל המקבל עליו שבע מצוות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא. והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציוה בהן הקב"ה בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו שבני נח מקודם נצטוו בהן; אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת' אינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם (רמב"ם מלכים פ"ח הי"א).
עוד בנושא חמדת האנציקלופדיה התלמודית

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il