ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש חמדת האנציקלופדיה התלמודית

זיהוי על פי קול

על פי הערך: טביעות קול, שבכרך י"ח של האנציקלופדיה התלמודית
--- ---חשוון תשע"ט
מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט
לחץ להקדשת שיעור זה
"וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא: וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו:" ( בראשית כז כא-כב)

האם אפשר לזהות אדם על פי הכרת קולו בלבד?
מה עושים כשהזיהוי על פי המראה סותר את הזיהוי על פי הקול?

גדרה ומהותה: הכרת אדם על פי קולו מכונה בתלמוד "טביעות עינא דקלא", היינו טביעות עין של הקול (גיטין כג א וחולין צו א), ביטוי שנוצר משיגרת לשון 'טביעות עין' (מעדני יו"ט לרא"ש חולין שם), שעניינה הכרה על פי מראה. והרי"ף (חולין שם) ועוד ראשונים גורסים: טביעות קול.

כשם שסומכים על טביעות עין, כך סומכים על טביעות קול; ואם הוכר אדם על ידי קולו, סומכים על ההכרה – ואף על פי שהשומע אינו מכיר את הקול הזה מעצמו אלא שמדמה את הקול ששומע עתה לקול ששמע מכבר (שו"ת בית אפרים אבן העזר ח"א סי ח, ועוד) - שהרי סומא מותר באשתו, ובני אדם מותרים בנשותיהם בלילה על סמך טביעות קול (גיטין וחולין שם). החת"ם סופר (שו"ת חושן משפט סי' ב) כתב שאין סומכים על טביעות קול אלא בצירוף עם הוכחה נוספת, כגון מישוש, כמו שמצינו אצל יצחק אבינו "גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי".

שמעו אדם אומר "כל השומע קולי יכתוב ויתן גט לאשתי" אין כותבים גט לאשתו, שמא צרתה היא שהשמיעה הקול כדי לקלקלה, שתנשא על ידי גט זה ותאסר על בעלה (גיטין סו א ורש"י).

וכתבו המרחשת (ח"ב סי' ו אות יג) ועוד אחרונים בדעת הרמב"ם (גרושין פ"ב הי"ג) שהדברים אמורים אפילו אם הכירו קולו, ואף לסוברים שסומכים על טביעות קול להתיר עגונות, שמכל מקום כיון שיש חשש שהצרה משנה קולה לקול בעלה בכוונה כדי לקלקלה, אין סומכים על טביעות הקול, וכמו שכתב הרמב"ן (בראשית כז יב) שיצחק לא הכיר את יעקב לפי ששינה קולו לדבר בלשון עשיו, כי יש היודעים לעשות כן. ועל פי דברי הרמב"ן הוסיף החתם סופר (שם), שלא אמרו שיכול להעיד על פי טביעות קול אלא כששמע לפי תומו את חברו שמכירו בקולו; אבל אם הכמינו עדים מאחורי הגדר כדי להעיד על פלוני, אין סומכים על הכרתם, שאפשר שהכניסו שם אדם אחר, והוא שינה קולו במכוון לקולו של פלוני.

אבל בדעת רש"י (גיטין סו א) פירש המרחשת (שם אות יב) שחולק על כל זה, ומפרש שאין הדברים אמורים אלא כשלא הכירו קולו של מי הוא, אלא שמעו קול של אדם, וחוששים שמא קול אשה הוא ועיבתה את הקול כדי שיהא נשמע כקולו של איש. אבל אם הכירו הקול שהוא קולו של פלוני, אין חוששים שמא אדם אחר שינה קולו בכוונה, שאין אדם יכול לשנות את קולו לקולו של חברו. ומה שיעקב היה יכול לשנות את קולו לקולו של עשיו, הרי זה לפי שהיו אחים והיו קולותיהם דומים.

הכרה על פי טביעות קול שעומדת בסתירה להכרה בטביעות עין - כגון אדם שבא לעיר והכירוהו על פי קולו שהוא פלוני, אבל על פי מראהו אינו נראה שזה הוא - יש מהאחרונים שכתבו שיש בכך ריעותא בטביעות הקול; ואף כשיש סיבה לשינוי מראהו, כגון אם יצא בלי חתימת זקן וחזר בחתימת זקן, אין סומכים על טביעות הקול (עבודת הגרשוני סי' ק; דברי חיים מצאנז ח"א אהע"ז סי' לב). ויש שכתבו שכיון שיש לתלות שינוי מראהו באיזו סיבה, הרי זו טביעות קול גמורה, ודנים על פיה (שבות יעקב ח"א סי' ק וכעי"ז במרחשת ח"ב סי' ו אות יג ויד).
עוד בנושא חמדת האנציקלופדיה התלמודית
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il