דיין:
הרב עדו רכניץ
המקרה בקצרה:
התובעת שכרה דירת נופש השייכת לנתבע למשך יום אחד דרך אתר הזמנות. הם ביקשו דרך האתר להקדים את הכניסה לדירה, וקיבלו אישור לכך. זמן קצר לאחר שהתובעת ומשפחתה נכנסו לדירה נכנס לדירה זוג אחר, אך כשראה אותם יצא החוצה.
לטענת הנתבע מי שנכנס הוא אדם שהתעניין בשכירת הדירה בעצמו ונאמר לו להיכנס לפני שהתובעת תגיע לדירה, אולם, כיוון שהתובעת הקדימה להיכנס ללא אישור ממנו התקלה אירעה. בנוסף, הנתבע טען שיש קוד כניסה קבוע לדירה שלא מוחלף ולכן על הדייר לסגור את דירת הנופש בבריח, המונע מאנשים שבידם הקוד להיכנס. בין הצדדים התנהל מו"מ לגבי פיצוי, אך כשלא הגיעו להסכמה הם פנו לבית הדין. בבית הדין התובעת בקשה לקבל 2,000 ₪ בנוסף להוצאות משפט והנתבע סרב לכל תשלום.
פסק הדין בקצרה:
הנתבע ייתן לתובעת פיצוי של יום נופש לבחירה מאחד מעשרה מועדים, בנוסף ישלם לתובעת 600 ₪ כהוצאות משפט.

נימוקים בקצרה:
א. הפרת החוזה
בית הדין קיבל את טענת התובעת שכיוון שההזמנה נעשתה דרך האתר הרי שיש תוקף לאישור שהיא קבלה דרך האתר להקדים את הכניסה לדירה. בנוסף, בית הדין קיבל את הטענה שכניסה של אדם אחר לדירה מהווה הפרה של ההסכם. הנתבע היה צריך לומר מראש במפורש שיש לנעול את הדירה מפנים, משום שהקוד לא מוחלף והוא ידוע לעוד אנשים שעלולים להיכנס.
התנהלות הנתבע מהווה הפרה של התחייבות שלו כמשכיר. במקרה שיש ליקוי במושכר, והמשכיר לא תקן אותו במועד, יש להפחית את שכר הדירה (פתחי חושן שכירות ו, ב). אך בכל מקרה, אין אפשרות לתת לתובעים יותר ממה ששילמו על השכירות (שו"ע חו"מ רלב, ד) ולכן בקשתם לפיצוי גדול יותר נדחתה.
בית הדין קיבל את ההצעה שעלתה במו"מ לתת לתובעת לילה נוסף כפיצוי, ולא פיצוי כספי.
ב. הוצאות משפט
הנתבע לא נהג כראוי, משום שלא לקח אחריות על הטעות שלו, ולאחר שהסכים לתת פיצוי, הוא חזר בו. לכן יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט, ובמלוא האגרות ששולמו על ידי התובעים.