שאלה:
אישתי היא אשה טובה, ובדרך כלל אני מרגיש הרבה אהבה כלפיה. אבל לפעמים יש לי ביקורת עליה, ואני מרגיש שזה פוגע באהבה בינינו. אני רוצה שהיא תשנה כמה דברים בהתנהגות שלה, אבל היא טוענת שזה קשה לה. האם יש עיצה?

תשובה:
טוב ציינת שאתה אוהב את אשתך. זו מצווה מדברי חכמים, בנוסף למצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שהיא מן התורה. לא סתם הוסיפו חכמים ואמרו (יבמות סב:): "האוהבה כגופו והמכבדה יותר מגופו", אלא מפני שאהבת איש לאשתו היא אבן יסוד בבית ובמשפחה.

ועתה, לביקורת אשר אתה חש כלפי אשתך. הביקורת נובעת ממקור קדום, ממערכת הציפיות שכשאינם מתמלאות, צומחת ביקורת. בעל יכול לפתח ציפיות כמו למשל שהבית יהיה תמיד נקי ומסודר, ושהאוכל יהיה מוכן, חם, ותמיד מונח על השולחן כאשר הוא בא לביתו, תקבל את פניו בחיוך ובשמחה,והנה, בפועל, לפעמים הכל מתקיים, אך פעמים רבות אשתו מקבלת אותו במצב רוח קודר או בטענות שונות, עליו, על השכנה או על הילדים. הבעל, המצפה למשהו אחר מגיב בתרעומת על המצב. התרעומת הופכת לביקורת. יוצא מכך שמקורה של הביקורת באותה מערכת ציפיות ראשונית.

טוב שהתעוררת בנקודה זו, בנסיון לשנות או לשפר את המצב. אם חלילה לא עוצרים את כדור השלג, הוא ממשיך להתגלגל, הביקורת הופכת לאכזבה מבת\בן הזוג. האכזבה הופכת לכעס, והכעס עלול להתדרדר לידי שנאה חלילה. בשלב כזה, בד"כ כבר אי אפשר לעצור, והתוצאה היא פירוק המשפחה.

א"כ, איך מפסיקים את הביקורת? ע"י בדיקה מחודשת ושידרוג לטובה של מערכת הציפיות. באותה סוגיה ביבמות (סג.) מספרת הגמרא על אשתו של רבי חייא שהיתה מצערת אותו. אע"פ כן, היה רבי חייא אוהב אותה. כאשר נשאל, מדוע הוא ממשיך באהבתו, השיב: "דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא". למעשה, העצה של רבי חייא היא להנמיך ציפיות ולהסתפק בכך שמגדלות את הילדים ומצילות מן החטא.במחשבה נכונה, תוכל 'להכנס לנעלים' של אשתך, ולחוש את הקשיים של עבודת בית, עם הילדים והנקיון וכד', ולפי זה לקבוע את רמת הציפיות. באופן מעשי, אתה צריך לקבל את אשתך ללא תנאים! הקבלה היא הנוגדת את הציפיות, והיא תאפשר לך לאהוב את אשתך בכל מצב, ולעצור את התרעומת והביקורת שיש לך כלפיה, וכך תקייםבשמחה את "א