ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
"וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא: וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ: לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם: וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה:... וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה: וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה..."
מהכתוב "וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" משמע שכעבור שנתיים נתן יוסף למצרים זרע כדי לזרוע באדמה. והדבר תמוה, שהרי יוסף עצמו אמר "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר". ומדוע לתת להם זרעים שירקבו באדמה אם לא יצמח מהם יבול שיקצרו אותו.
המפרשים דנו בכך וביארו באופנים שונים. רד"ק וספורנו ביארו ש"בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" אין הכוונה למנין שנות הרעב, והכוונה היא 'בשנה האחרת', ומדובר בשנה השביעית של הרעב, ופתרונו של יוסף התקיים ואכן היו שבע שני רעב. אבן עזרא ביאר באופן אחד שמדובר בשנה השנית שלאחר ביאת האחים למצרים והיא השנה הרביעית. ובארבע השנים הראשונות היה רעב קשה מאוד, ואילו בשלוש השנים האחרונות היה רעב נסבל. אמנם פירוש זה עדין קשה, מנין ידע יוסף שבשלוש השנים הבאות הרעב יהיה נסבל ושתצמח תבואה כלשהי. ולכן הקדים אבן עזרא עצמו והביא את מדרש חז"ל (המובא גם ברש"י) שמאז ירידת יעקב למצרים הפסיק הרעב, ואם כן יכול היה יוסף לתת להם זרע לזריעת האדמה בלא חשש.
הרמב"ן הקשה שאם הרעב הפסיק, נמצא שפתרונו של יוסף לא התקיים, והביא שכבר דנו בכך בתוספתא ובספרי, ולפי דעת רבי יוסי הרעב פסק באופן זמני עם ביאת יעקב, אך הוא חזר לאחר מות יעקב, ונמצא שהושלמו חמש שנות הרעב.
מאמרים נוספים בארץ אגדה (80)
הרב מרדכי הוכמן
64 - רבקה גורפת חוטמה
65 - יוסף ותורת המספרים
66 - מסירות נפש שרה על מערת המכפלה
טען עוד
תשובה מבטלת גזירות
יוסף ידע שאם באה גזירה רעה של ייסורים היא באה גם כעונש על עוון כלשהו, וכפי שמובא בתלמוד (שבת דף נה,א): "אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון". וגם אם ראינו אדם שבאים עליו ייסורים ואין אנו מכירים בעוון כלשהו אצלו, צריכים להניח שהעוון נמצא בגלגול הקודם שלו, וכפי שביארו כמה מהמפרשים את ייסורי איוב (כד הקמח בערך 'השגחה'. וכן מפרשים נוספים). ולפיכך, אם נגזרה על מצרים גזירת רעב צריכים להבין שיש עוון כלשהו במצרים. מסתבר שעוון זה הוא העוון הרמוז בדברי הנביא יחזקאל (כג, יט-כ) שמתאר את המצרים בתור "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם", וכוונתו הדברים היא שהם שטופים בזימה.
כאשר יוסף שמע את חלום פרעה והבין שנגזרה גזירת רעב על מצרים הוא תכנן להציל את מצרים בשני אופנים. האופן האחד הוא להיערך כראוי בצבירת מזון במשך שבע שנות השבע, והאופן השני הוא באמצעות החזרת המצרים בתשובה. שהרי תשובה מסוגלת לבטל גזירות כאמור בדברי הנביא ירמיהו (יח,ז-ח): "רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד: וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ:"
גזירה וביטולה באים לידי ביטוי סמלי גם באמצעות אותיות ומספרים, וכדלקמן.
הגזירה שהתבטלה מעל אברהם ושרה
כל עוד נקראו אברהם ושרי בשמות אברם ושרי הם לא זכו בבן משלהם שימשיך את דרכם. ה' נגלה לאברהם וציווה אותו במצוות ברית מילה לו ולכל זרעו ולכל עבדיו, וכמו כן הוא הצטווה על החלפת שמו מ'אברם' ל'אברהם' והחלפת שם אשתו מ'שרי' ל'שרה'. המשותף לשינוי הוא שהשמות החדשים שלהם מכילים את האות ה"א.
צורת האות ה"א מסמלת את עולם התשובה כמובא בתלמוד במסכת מנחות (דף כט,ב), שהעולם הזה נברא באות ה"א שיש לה פתח מלמטה ופתח מן הצד, והפתח מלמטה מסמל את הבחירה החופשית ואת האפשרות לחטוא, והפתח למעלה מן הצד מסמל את האפשרות לחזור בתשובה. לפי המדרש (תנחומא נח, ה) נולד אדם הראשון כשהוא מהול ובעקבות חטאו נוספה הערלה לגופו. כאשר אברהם ובני ביתו נצטווו על המילה הם נצטוו לתקן בכך חלק מחטא אדם הראשון. ואכן לאחר ברית המילה ולאחר הוספת האות ה"א לשמותיהם זכו אברהם ושרה להיפקד בבן שימשיך את דרכם.
יוסף למד מהאופן שבו פעל ה' לבטל את הגזירה מעל אברהם ושרה, ורצה לבטל באופן דומה גם את גזירת הרעב מעל מצריים, וכפי שיתבאר לקמן.
מספרים ואותיות
כאמור, צורת האות ה' מסמלת את אפשרות התשובה שקיימת בעולם הזה, תשובה שמביאה לביטול גזירה. אולם השפה המצרית שונה מן השפה העברית, וכאשר יוסף רצה להשפיע את השפעה הסגולית של האות ה"א גם במצרים הוא השתמש שימוש רב במספר חמש, שכן האות ה"א היא האות החמישית.
המספר חמש מסמל גם כן את האפשרות לביטול גזירה באמצעות תשובה, שכן המספר 'ארבע' מזכיר מידת דין ועונש כפי שמודגש בנבואות עמוס (פרק ג): "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי... וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ...". המספר 'ארבע' קשור באופן סמלי לאות הרביעית שהיא דל"ת, שהצליל של השם שלה מסמל דלות, כלומר מחסור בזכויות שגורם להגעת עונש. ואילו המספר 'חמש' מסמל את השלב הבא שבא לאחר הודעת הגזירה ('ארבע'), השלב החמישי הוא שלב התשובה שמביאה לביטול הגזירה.
יוסף וה'חמש'
כאשר יוסף פתר את חלומו של פרעה הוא אמר לו: "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע" (בראשית מא,לד). אונקלוס פירש את "וְחִמֵּשׁ" במשמעות של "זירז" כלומר שיצייד את מצריים ויקבוץ אוכל (שפתי חכמים). ואילו תרגום יונתן פירש שיקח חמישית מתבואת הארץ. וביאר בחזקוני שבדרך כלל המלך היה נוטל עשירית מן התבואה, אך כעת כדי להיערך לקראת שנות הרעב יקח המלך חמישית מן התבואה. ונראה ששני הפירושים משתלבים יחד וכדי לצייד את מצרים במזון לקראת שנות הרעב החליט יוסף ליטול חמישית מן התבואה.
אך נראה שהיה לכך טעם נוסף והחלטה ליטול חמישית היתה משום שיוסף ראה במספר חמש - מספר בעל משמעות סגולית, וכפי שעולה ממעשיו בהמשך. כאשר בנימין הורד למצרים ויוסף ערך סעודה ומשתה לכל האחים מסופר: "וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (בראשית מג,לד). ולאחר שהתגלה יוסף לאחיו מסופר "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת:" (בראשית מה, כב). וכן כאשר יוסף הציג מקצת מאחיו בפני פרעה מסופר "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה" (בראשית מז, ב). וכן כאשר יוסף קנה את אדמת מצרים ואת האנשים בתור עבדים לפרעה המשלמים חלק מן התבואה מסופר "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ" (בראשית מז, כו).
המספר חמש מסמל אצל יוסף את האות החמישית, האות ה"א, ואת האפשרות לעשיית תשובה שמבטלת את הגזירה. בנוסף לרמז הסגולי הזה דרש יוסף מן המצרים לעשות מעשה של תשובה, ומעשה זה היה למול את עצמם. ברית המילה ביטאה רצון של המצרים למעט את תאוות המשגל והזימה שהמצרים היו שטופים בה 1 . ובמדרש (בראשית רבה צ,ו) מסופר שכשהחלו שנות הרעב ציווה יוסף על המצרים לערוך לעצמם ברית מילה, והוא הסביר להם שבכך הם יזכו לחיי העולם הבא ויש סיכוי שתתבטל גזירת הרעב קודם זמנה. ובסופו של דבר כשהתבטלה גזירת הרעב, הודו המצרים ליוסף הן על ביטול גזירת הרעב והן על כך שהם זכו לחיי העולם הבא. וז"ל המדרש (בראשית רבה צ,ו): "אבא בר כהנא אמר כפאן למול, ר' שמואל בר נחמן אמר חייתנו אין כתיב כאן אלא הֶחֱיִתָנוּ נתת לנו חיים בעוה"ז וחיים בעוה"ב"
הֵא לָכֶם זֶרַע
באמצעות ברית המילה שביטאה רצון של המצרים לגדור עצמם מחטא הזימה שהיו שטופים בו, ובאמצעות שימוש מרובה במספר חמש (שמסמל את האות החמישית ה"א) חזר יוסף על מה שמצאנו אצל אברהם ושרה, שבאמצעות מצוות ברית המילה ובאמצעות הוספת האות ה"א לשמות אברהם ושרה, התבטלה מעליהם הגזירה, והם זכו לזרע של קיימא, לבנם יצחק. ולכן השתמש יוסף באות ה"א כשהוא הודיע למצרים שהתבטלה גזירת הרעב וניתן לזרוע באדמה (בראשית מז,כג): "...הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה". ובמקום לומר "קחו לכם" הוא אמר "הא לכם".
ולאביו שלח כזאת
השימוש של יוסף במספר חמש כדי לסמל את מצוות התשובה, יכול להסביר גם את השימוש של יוסף במספר עשר שכן בתורה מסופר (בראשית מה,כב-כג):
"לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת: וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ:"
המילה "כְּזֹאת" היא מיותרת, ורש"י ורמב"ן ועוד נדרשו להסבירה. אמנם ניתן לומר שמטרת המתנות לאביו היתה דומה למטרת המתנות לבנימין, והמילה "כְּזֹאת" משמעותה לשם אותה המטרה, והיינו למטרת תשובה. 'חמש' החליפות שניתנו לבנימין סימלו ליעקב שבאמצעות בנימין חזרו האחים בתשובה על מכירת יוסף, שהרי כשבנימין הואשם בגניבה האחים לא נטשו אותו והתנדבו לחזור למצרים כדי להיות כולם עבדים יחד עם בנימין. ויוסף רצה שיעקב ילמד זכות על המצרים, ובאמצעות לימוד הזכות הזה יקל על המצרים לחזור בתשובה. המספר 'עשר' מסמל את האות יו"ד שנראית כמו נקודה קטנה. ונקודה קטנה של זכות מסוגלת להחזיר אנשים בתשובה כמבואר בליקוטי מוהר"ן (קמא סימן רפב) במאמר הידוע בשם 'אזמרה':
"דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה...
כמו כן מרמזת האות יו"ד למצוות ברית המילה כמובא בזוהר (בראשית דף נו,א): "האי ברית אתרמיזת באת יו"ד את זעירא עקרא ויסודא דעלמא".
יוסף רצה שאביו יעקב ילמד זכות על המצרים באמצעות ברית מילה שהמצרים עשו לעצמם, ולימוד הזכות הזה יעזור למצרים לחזור בתשובה. בפירוש 'אור החיים' כתב (בראשית מט,יא): "...שיש בבחינת הקליפה שהיא שורש נפשות האומות בחינת זכר ונקיבה ולבחינת זכר יקרא עיר ולבחינת נקבה יקרא אתון". יסוד זה מרומז גם כאן במה ששלח יוסף ליעקב. יוסף רצה שלימוד הזכות של יעקב על המצרים יועיל גם לנשות המצרים ולכן הוא שלח ליעקב "עֲשָׂרָה חֲמֹרִים... וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת".
ואכן, יעקב קיבל את בקשת יוסף ולימוד הזכות הזה של יעקב עזר כדי שהמצרים יחשבו כמי שנמצאים בתהליך של תשובה. וגזירת הרעב שהסמל שלה הוא האות דלי"ת שמסמלת 'דלות' התבטלה, ודבר זה נעשה באמצעות האות יו"ד שיעקב המשיך לתוך מצרים, ובדומה למובא בליקוטי מוהר"ן (תורה מט):
"ג. וזה בחי' ה"א, כי דל"ת היתה, ואתחזרת ונעשית ה"א. כי דל"ת הוית, לשון דלה ועניה. היינו כשמטמטם לבו בטפשות, ואין עני אלא בדעת (נדרים מ"א), ואז היא בחי' דל"ת. וכשמקדש מחשבתו, ולית קדושה פחות מעשרה (מגילה כ"ג ע"ב). והיא בחי' יו"ד (תיקון יוד) שממשיך לתוך הדל"ת, ונעשית ה':"
ונמצא שמטרת המספר 'עשר' ששלח יוסף ליעקב היתה "כְּזֹאת", והיינו כמטרת המספר 'חמש' שבו עטף יוסף את בנימין. המספר 'חמש' מסמל תשובה וביטול גזירה, ומטרת המספר 'עשר' היתה למטרה דומה, כדי שיעקב יחשיב את המצרים כמי שנמצאים בתהליך של תשובה ולבטל מהם את גזירת הרעב.
יעקב אבינו היה צדיק גדול וכשהוא הצטרף ליוסף הצדיק בלימוד הזכות על המצרים התקבלה דעתם בשמים, והמצרים נחשבו כמי שנמצאים בתהליך תשובה. אמנם יש דעה שלאחר שיעקב נפטר חסר לימוד הזכות הזה, ולכן חזר הרעב למצרים.
^ 1.כמבואר ברמב"ם (מורה הנבוכים חלק ג פרק מט): "תחסר בו התאוה היתרה על הצורך... זהו החזק בטעמי המילה אצלי".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
