אהבה וגבולות בגיל ההתבגרות

שאלה:
יש לנו שבעה ילדים ב"ה. כולם לומדים ומתחנכים במקומות טובים. לאחרונה יש לנו קושי עם הילד השלישי בן ה-15 שטוען שאינו רוצה להיות דתי. הוא תולה בחדר תמונות לא צנועות, אנו מעירים על כך אך זה לא עוזר. האם לאשר לו?

תשובה:
החינוך הטוב בנוי מכמה יסודות שאנו חייבים לראותם כתמונה אחת שלימה. היסוד הראשון הוא, אהבה . ילדים בכל הגילאים זקוקים לאהבת הוריהם. עלינו לאהוב אותם ללא תנאים. אסור לומר לילד, אם תעשה כך אוהב אותך ואם לא תעשה לא אוהב, מפני שזה שומט את הבסיס האמיתי של האהבה.

היסוד השני: מסרים חיוביים, "עשה טוב". עלינו כהורים להדגיש מהם מעשים טובים, לשבח אנשים טובים, לספר סיפורים על עין טובה ועל גמילות חסדים וכן הלאה. כמובן, כאשר ילד עושה מעשה טוב עלינו לחנך אותו ע"י שבח, חיבוק, נשיקה וכד'. ע"י כך אנו מגדירים מהו טוב, ומדרבנים את ילדינו לאמץ לעצמם את הדרך הטובה.

אולם, יש גם יסוד שלישי שאסור להזניחו, והוא הצבת גבולות . כל אמירת "סור מרע" היא בעצם הצבת גבולות. לכל גיל אנו מתאימים את הגבולות. בגיל הרך אנו מגבילים את אכילת הממתקים ואת סוגי המשחקים. אצל נערים, לקראת גיל ההתבגרות, קשה לשים גבולות כאלה, מפני שהם כבר בוגרים, העומדים על דעתם, וקובעים לעצמם את הגבולות. כאשר הורים מנסים להגביל את בנם ולומר לו מה לעשות, תגובה שגרתית היא עשית 'דווקא', כדי להראות להורים שהם לא יקבעו לו את הגבולות. לכן, ההכוונה של ההורים לילד היא ע"י נתינת עצה, מבלי לצוות עליו מה לעשות. ע"י כך מנטרלים את המאבק של הבן בעצמאותו, מפני שגם ההורים מסכימים שהוא עצמאי והם רק יועצים לו כדי שישקול את החלטתו.

אבל יש גבולות שאנו כהורים זכאים ואף חייבים להציב גם בגיל הנערות . בתחומים שאנו אחראים עליהם, ודאי שאפשר לקבוע. למשל: בת המבקשת כסף מההורים ע"מ לקנות בגד לא צנוע, ההורים יכולים לתת לה נשיקה כדי להביע את אהבתם, אך בה בשעה, אפילו בחיוך, לומר לה שזה אינו מתיישב עם יסודות התורה, וע"כ אינם יכולים למלא את רצונה. זו דוגמא לכך שאהבה איננה סותרת את הצבת הגבולות. גם בשאלתכם, אתם כהורים מופקדים על חינוך כל ילדכם. לכן, בתוך הבית אתם קובעים את הסדרים ואת הגבולות. זכותכם וחובתכם להבהיר לבנכם חד משמעית, שבביתכם לא תהיינה תמונות לא צנועות. וכל זאת, כאמור, מתוך אהבה ללא תנאים שאתם