עונג שבת פרשות שופטים-כי תצא-כי תבוא | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
ענג שבת

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש דברים
שופטים

13 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

ב ס"ד,
ערב שבת קודש
פרשת: שופטים – כי תצא – כי תבא
עלון מס' 22 (שנה שלושים ותשע) (1389)
ה' באלול ה'תשפ"ה (29.08.2025)
מועדי השבת שופטים

ענג שבת (306)

רבנים שונים

303 - עונג שבת פרשות עקב-ראה

304 - עונג שבת פרשות שופטים-כי תצא-כי תבוא

305 - עונג שבת פרשות ניצבים-וילך-האזינו-וזאת הברכה

טען עוד

ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.31– 19.43
ת"א 18.46 – 19.45
חיפה 18.38 – 19.45
ב"ש 18.48 – 19.45
אילת 18.41 – 19.43
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת שופטים – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.40 – 4.45
זמן הנחת תפילין 5.25 – 5.29
הנץ החמה (מישור) 6.15 – 6.19
הנץ החמה (הנראה) 6.19 – 6.23
ס"ז ק"ש מג"א 8.40 – 8.42
ס"ז ק"ש הגר"א 9.27 – 9.28
חצות היום 12.41 – 12.39
מנחה גדולה 13.14 – 13.11
שקיעת החמה 19.07 – 19.00
צאת הכוכבים ב' 19.57 – 19.50
דף יומי: עבדה זרה עג – הוריות ד

מועדי השבת כי תצא
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.22– 19.34
ת"א 18.38 – 19.36
חיפה 18.29 – 19.36
ב"ש 18.40 – 19.36
אילת 18.33 – 19.34
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת כי תצא – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.46 – 4.51
זמן הנחת תפילין 5.30 – 5.33
הנץ החמה (מישור) 6.20 – 6.23
הנץ החמה (הנראה) 6.24 – 6.27
ס"ז ק"ש מג"א 8.42 – 8.44
ס"ז ק"ש הגר"א 9.28 – 9.29
חצות היום 12.39 – 12.37
מנחה גדולה 13.11 – 13.08
שקיעת החמה 18.58 – 18.50
צאת הכוכבים ב' 19.48 – 19.40
דף יומי: הוריות ה - יא

מועדי השבת כי תבא
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.13– 19.24
ת"א 18.28 – 19.26
חיפה 18.20 – 19.26
ב"ש 18.31 – 19.27
אילת 18.24 – 19.25
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת כי תבא – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.52 – 4.56
זמן הנחת תפילין 5.34 – 5.38
הנץ החמה (מישור) 6.24 – 6.28
הנץ החמה (הנראה) 6.28 – 6.32
ס"ז ק"ש מג"א 8.44 – 8.45
ס"ז ק"ש הגר"א 9.29 – 9.30
חצות היום 12.37 – 12.34
מנחה גדולה 13.08 – 13.05
שקיעת החמה 18.49 – 18.41
צאת הכוכבים ב' 19.39 – 19.31
דף יומי: הוריות יב – זבחים ה

לעילוי נשמת אספירנס תקוה דורף ז"ל. יהי זכרה ברוך!

לימוד זכות על ישראל
פרשת שפטים פותחת במצוות מינוי הדיינים - "שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק".
באופן פשוט הציווי לשופטים הוא לשפוט בצדק. בשביל שיוכלו לשפוט בצדק הם צריכים להיות בקיאים בהלכות דיינים ועדות. הם צריכים לקבל את הטענות בצורה שווה, שלא יהיו רכים לאחד וקשים לאחר. הם צריכים לדעת איזו עדות מתקבלת ואיזו לא. הם צריכים לדעת איך לפסוק את הדין כהוגן. בדרך זו מסבירים הספורנו ורבינו בחיי.
אך מדרש תנחומא חושף בפנינו רובד נוסף. התורה לא דורשת מהשופטים והמנהיגים רק את הצד המשפטי ההלכתי אלא גם את הצד האמוני המוסרי.
"ושפטו את העם משפט צדק - שיהיו מטין את העם לכף צדק. אמר רבי יהודה ברבי שלום שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקב"ה. ממי אתה למד - מגדעון בן יואש, שבימיו היו ישראל בצרה, והיה הקב"ה מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא, שהיה הדור דל במצוות ובמעשים. כיון שנמצא זכות בגדעון שלימד עליהם זכות, מיד נגלה עליו המלאך, שנאמר: ויבא אליו מלאך ה' ויאמר לו לך בכחך זה (שופטים ו, יד) - בכח זכות שלימדת על בני. הוי, ושפטו את העם משפט צדק - שיהיו מלמדין זכות על הדור".
השופט צריך להאמין בכוחו של העם. יש לו תפקיד. עיני העם נשואות אליו. לא תמיד העם נמצא במצב הרוחני הכי מוצלח, ולפעמים ישנו דור דל במצוות ובמעשים. אך תפקיד השופט והמנהיג הוא ללמד זכות על הדור. בילקוט שמעוני (שופטים רמז ס"ב) מופיע אף יותר מכך:
"וכיון שלימד סנגוריא על ישראל אמר הקב"ה דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו, שנאמר ויפן אליו ויאמר לו לך בכחך זה. אמר לו הקב"ה יש בך כח ללמד סנגוריא על ישראל בזכותך הם נגאלים שנאמר והושעת את ישראל". הילקוט מלמד אותנו שלא רק שגדעון זכה למעלת הנבואה בזכות שלימד זכות על ישראל, אלא בזכות הלימוד זכות של גדעון ישראל נגאלים. למדנו מכאן שלימוד זכות הוא לא רק התבוננות בעין טובה על המציאות שבונה במתבונן עצמו מידות טובות (ודאי שגם זה נכון. אדם המלמד זכות על חבירו מחפש את הדברים הטובים שימצא בו. גם כאשר לפעמים נראה שישנם דברים שליליים, הוא מחפש לדון אותו לכף זכות ולחפש את הצד הטוב). לימוד זכות הוא דבר אקטיבי שפועל על האדם שמלמדים עליו את הזכות.
אך דבר זה צריך ביאור. אם באמת האדם פעל טוב - מה הקב"ה צריך שאנחנו נספר לו את זה, הרי אין דבר שנעלם ממנו. ואם האדם לא פעל טוב - האם אנחנו צריכים לומר זכות שאינה נכונה?
האור החיים הקדוש בפרשת ראה (דברים יב, כח) מלמד אותנו יסוד חשוב. הגמרא במסכת חגיגה מספרת שאליהו הנביא פוגש את רבה בר שילא ואומר לו שלא אומרים בעולם העליון שמועות מפי רבי מאיר בגלל שלמד תורה מאחר (אלישע בן אבויה). שואל רבה בר שילא מדוע - הרי רבי מאיר רימון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק? אמר לו אליהו - עכשיו אומרים שמועות משמו של רבי מאיר.
שואל האור החיים הקדוש - "ואם תאמר הקב"ה מתחילה מה סבר ולבסוף מה סבר? דע כי יקפיד ה' על האדם בעשותו דבר שלא יהיה בו נקי אלא מה' ולא מאדם ויחשוב לו לחטא עד שיהיה נקי מה' ומאדם". לכן כל עוד לא לימד רבה בר שילא את טעמו של רבי מאיר היה נקי מה' אבל לא מישראל. "ואחר שנאמר בישיבה של מטה טעם לשבח במעשיו, נכנס בגדר והייתם נקיים גם מישראל".
האמת הפנימית של זכותם של ישראל קיימת תמיד לפני הקב"ה, וכאשר אנו מלמדים זכות על ישראל אנו חושפים את האמת הזאת ומוציאים אותה לפועל.
הרב בעז בארי, ר"מ בישיבת עטרת נחמיה, נחלת יצחק, תל-אביב

העלון מוקדש לזכר ולע"נ חיים בן שלמה אבישי ז"ל, נפטר במוצש"ק פרשת שופטים, ג' באלול תשס"ג. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ חוה מנדל לקס, בת אברהם משה ז"ל, נפטרה ב-י"א באלול תשע"ד. יהי זכרה ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' שלום בן יהודה פרידלנדר ע"ה ז"ל, נפטר ב-י"ב באלול. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ רבקה לדרהנדלר ז"ל, נפטרה ב-כ"ה באלול תשפ"ב. יהי זכרה ברוך!

דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת שופטים
ההפטרה: "אנכי אנכי" (ישעיהו נא, יב).
במנחה פרקי אבות: ו'

שבת פרשת כי תצא
ההפטרה: "רני עקרה" (ישעיהו נד, א).
במנחה פרקי אבות: א' - ב'

שבת פרשת כי תבא
ההפטרה: "קומי אורי" (ישעיהו ס, א).
במנחה פרקי אבות: ג' – ד'

א' באלול: התחלנו לתקוע בשופר ולומר "לדוד ה' אורי וישעי".
אמירת סליחות: בקהילות הספרדים מראשית חודש אלול, מחצות הלילה או מלפני אשמורת הבוקר עד אור הבוקר, חוץ מימי שבת וראש חודש, שאין אומרים תחנונים בשבת ובראש חודש.

בני עדות ספרד משכימים לאמירת סליחות מיום ראשון ג' באלול.
במוצ"ש אחרי פרשת כי תבא ישכימו בני עדות אשכנז לאמירת סליחות.

מסורת היא, שאמירת הסליחות באשמורת הבוקר, קודם עלות השחר, רצויה ביותר, כי עת זו היא "עת רצון" והקב"ה קרוב אז לכל קוראיו. ברוב המקומות לא מקפידים בכך (מטה אפריים תקפא, יא. גם המשנה ברורה בהלכות הסליחות מציין זאת). ביום הראשון, כשמתחילים בסליחות, מקדימים כדי לומר את הפזמון "במוצאי מנוחה", "בזעקתם בעוד ליל", "ורצה עתירתם בעמדם בלילות", לזעוק ולעתור דוקא כשעדיין עוד לילה.
מכל מקום אם לא אמרו הסליחות בעוד ליל או לפני עלות השחר אפשר לומר לאחר מכן אלא שעליו לדלג על התיבות המזכירות "עוד ליל" או "באשמורת הבקר" וכו', שלא יהיה נראה כדובר שקר.
גם מי שקשה לו להשכים קודם עלות השחר יכול לומר סליחות כבר מחצות הלילה ואילך. אך קודם לכן אין לומר סליחות (משנה ברורה תקסה, יב. שערי תשובה תקפא, א)

עיקר התפילה: בעל לקט יושר (חלק א, עמ' קכח) כתב מדרשה של רבו: "ואמר, מקצת בני אדם עומדים לסליחות ואחר כך הולכים לצרכיהם, או ישנים ולא באו לבית הכנסת לברכו ולקדושה. הם טועים, כי התפילה בכל יום באה במקום התמיד, והיא עיקר יותר מהסליחות , כי הסליחות אינם באים רק כדי שיהא התפילה לרצון..."

המתפלל ביחידות יכול לומר כל הסליחות, מלבד י"ג מידות, אבל יכול לאמרה בניגון ובטעמים כקורא בתורה. גם את הבקשות הנאמרות בארמית לא יאמר המתפלל ביחידות, (משנה ברורה תקפא, ד).
וכן אותם הבקשות שהן בלשון תרגום, כגון "מחי ומסי" וכו' ו"מרן די בשמיא" וכו', לא יאמר כשאין שם מניין עשרה [אליה רבה]. כתב אבודרהם: "ויקרא בשם ד'", יש להפסיק מעט בין "בשם" ובין "ד'". אם אין מניין בעת אמירת "אשרי", יאמר סליחות, וכשיבואו מניין יאמרו קדיש באמצע סליחות. אם היה מניין בתחילת אמירת הסליחות ולבסוף יצאו מקצתן, יש לומר קדיש אחר הסליחות, וכעין מה שנתבאר בסימן נ"ה [פמ"ג]".
אבֵל : תוך י"ב חודש על אביו ואמו [או תוך שלושים על שאר קרובים] אסור לעבור לפני התיבה בראש השנה ויום הכיפורים, דהא דינם כרגלים לכל מילי. אבל בימי הסליחות, אפילו בערב ראש השנה ועשרת ימי תשובה, מותר. [ובדליכא חזן אחר, שרי אפילו בראש השנה ויום הכיפורים].
אין לומר י"ג מידות טרם חצות הלילה. כמו כן לא נופלים אפיים בלילה. לכתחילה יש להמתין עד סמוך להנץ החמה. מכל מקום יש מתירים ליפול מחצות הלילה (שולחן ערוך קלא, ג. משנה ברורה יח-יט). אפשר, וכך צריך לנהוג, לומר את הפסוקים מבלי ליפול אפיים טרם חצות.
טוב לעמוד בשעת אמירת הסליחות (מטה אפרים תקפא, יח).

נטילת ידיים וברכות התורה
המשכימים לסליחות - יש לברך ברכות על נטילת ידיים ואשר יצר וברכות התורה קודם הסליחות (משנה ברורה מו, כז). המברך על נטילת ידיים לפני הסליחות לא יחזור ויברך אח"כ כשאומר הברכות.
אם קם לסליחות קודם עלות השחר אף שכבר נטל ידיו וגם בירך על נטילת ידיים כנ"ל, עליו ליטול ידיו שנית לאחר עלות השחר (לא צריך לעשות זאת באמצע הסליחות כשהגיע זמן עלות השחר אלא ימתין עד אחרי הסליחות), אך לא יחזור לברך שנית (משנה ברורה ד, יד וברמ"א). אם לא ברך על נטילת ידיים קודם עלות השחר, קודם הסליחות, יצא ידי חובת נטילת ידיים שקם מהשינה, וגם אם לא ברך הפסיד כבר את החיוב "וצוונו" (על נטילה בהשכמה) וספק ברכות להקל. כתב שם במשנה ברורה (ס"ק לג) שיעשה צרכיו קודם התפילה כדי שיתחייב בברכה ואז יטול ידיו שנית ויברך על נטילת ידיים.

הראוי להיות ש"ץ לסליחות (ולימים נוראים)
לכתחילה יש לדקדק ולבחור ש"ץ לאמירת סליחות ולימים נוראים, איש הגון, גדול בתורה ובמעשים טובים, וראוי שיהיה בן שלושים (במשנה ברורה תקפא, יב מציין שמגיל שלושים היה ראוי בן לוי לעבודה בבית המקדש, ותפילה כנגד עבודה), ויהיו לו בנים, שאז לבו נכנע יותר (משנה ברורה תקפא, א ברמ"א). בהמשך במשנה ברורה (שם ס"ק יג) אומר "מיהו כל ישראל כשרים להיות ש"ץ", אבל אומר שקודם לכולם בן תורה וירא ושמים, רק שיהיה מרוצה לציבור המתפללים. ואם יש חשש למחלוקת לא יהיה ש"ץ, אף שמחמת כן יתפלל אדם שפחות הגון, אבל מרוצה לציבור (משנה ברורה שם).
הרמ"א ציין שיש מקומות נוהגים שש"ץ העובר לפני התיבה בסליחות, יעבור לפני התיבה בכל תפילות היום. (ראה גם משנה ברורה שם, יד). הנימוק הוא שלא יראה כאילו שמזלזלים בתפילות לעומת הסליחות, שרק להם יש לחזר אחרי הגון וגדול בתורה. לדעת המגן אברהם הוא אפילו קודם למוהל ולאבל. בערוך השולחן (תקפא, ו) כתב שאין נוהגים מנהג זה.

טלית בסליחות
ש"ץ צריך להתעטף בטלית לאמירת סליחות (משנה ברורה שם בס"ק ו) ויברך. אם מדובר על לפני הזמן (עד שיכיר את חבירו במרחק ארבע אמות), מוטב שיקח טלית מחבירו ויכוון שלוקח רק לכבוד אמירת הסליחות, ואז יצא מספק ברכות, שבאופן זה לדברי הכל אין צריך לברך על הטלית (משנה ברורה יד, יא. תקפא, ו).
ראוי להדגיש בענין הברכה על עטיפה בטלית: אם אין לו טלית של חבר, יתעטף בטלית שלו בלי ברכה, וכשיאיר היום ימשש בציציות ויברך עליה (משנה ברורה יח, ג ברמ"א וס"ק יא. תקפא בשער הציון ה). גם לאחר שהגיע זמן חיוב בציצית, במשך כל השנה, כשלוקח טלית של חברו, יכוון שלוקחו רק לכבוד אותו ארוע ולא התכוון לקנותו (כמו בנטילת ארבע מינים למשל), ואז לכל הדעות לא יברך עליה. טלית של בית הכנסת דינו כטלית שלו (משנה ברורה יד, יא). במשנה ברורה שם בביאור ההלכה כתב שטלית של ציבור צריך לברך עליה. אך בהמשך הביאור ההלכה מוסיף שאפשר שאם התעטף בטלית של ציבור לזמן מועט מפני כבוד התורה (כמו לעליה לתורה במנחה בשבת) אין זה לבישה המחייבת לברך.

י"ג מידות והסליחות בארמית
אמירת י"ג מדות (ה' ה' אל רחום וחנון...) ביחיד, כשאין שם מנין, מובא בסדר רב עמרם גאון (כנראה הסידור הקדמון ביותר), בשם רבינו נתן גאון, שאין רשות לומר י"ג מדות אלא בציבור, כיון שכרת הקב"ה ברית עם משה רבינו ועם אבותינו, שאין י"ג מדות חוזרות ריקם, וכשהציבור מתקבצים, ומבקשים רחמים, ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמים, ומתענים, ועושין צדקה, הקב"ה מרחם עליהם, ואינו מואס תפילתם. כן כתבו עוד הרבה מהפוסקים, וכן כתב מרן בבית יוסף, שמנהג העולם כדברי רבינו נתן גאון שאין לומר י"ג מדות בלא עשרה. בשלחן ערוך קבע, שגם יחיד רשאי לקרוא י"ג מדות בטעמי המקרא כקורא בתורה, שאין איסור לקרוא י"ג מדות אלא כשקורא אותם דרך תפילה ותחנונים, שאסור לעשות דברי תורה כתפילה, אבל אם קורא בטעמי המקרא, כמי שקורא בתורה, אין בכך כלום. ופסק כן על פי תשובת הרשב"א, שכתוב בגמרא (ראש השנה יז, ב) שנתעטף הקב"ה כ"שליח ציבור" לפני משה, ואמר לו, כל זמן שישראל עושים לפני כסדר הזה, אני מוחל להם. אבל אם רוצה היחיד לאמרם כדרך שקורא בתורה דרך קריאה בעלמא, רשאי לעשות כן. כך פסק גם להלכה הרב עובדיה יוסף, והחיד"א בספר ברכי יוסף.
בדומה לכך נפסק לענין הסליחות שנתקנו לאמרם בלשון ארמית, כגון, רחמנא, דעני לעניי ענינן, מחי ומסי, וכו', גם כן מבואר בפוסקים שאין ליחיד לאמרם כלל. ראה גם בחזון עובדיה (ימים נוראים עמ' יא). והטעם לזה, הוא מפני שבני ישראל כשהם בציבור, שכינה עמהם, ואז אין הם צריכים את עזרת מלאכי השרת כדי שתתקבל תפילתם, אבל יחיד צריך לעזרת מלאכי השרת כדי שתתקבל תפילתו, (שבת יב ב). והואיל ומלאכי השרת אינם מבינים לשון ארמית, אל לו ליחיד לבקש צרכיו בלשון ארמית, אלא הטוב מכולם שיבקש צרכיו בלשון הקודש.
הנהגה לדורות / עו"ד דוד שפירא / מחבר הספר תורת המשא ומתן
גדעון בן יואש: המנהיג שסירב למלוכה
בתקופת השופטים, שהתאפיינה באנרכיה מחזורית, התרחש אירוע חסר תקדים. לראשונה בהיסטוריה הישראלית, העם פנה למנהיג והציע לו מלוכה תורשתית: "מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן" (שופטים ח: כב). המנהיג היה גדעון בן יואש, והצעה זו נראתה כיישום מושלם של הוראות התורה: "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ... וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ" (דברים יז: יד). מדוע סירב גדעון להצעה זו, למרות הצלחותיו המרשימות?
הסיפור מתחיל במשבר קיומי. מדין, עמלק ובני קדם יצרו קואליציה שדחקה את בני ישראל למערות והרסה את הכלכלה הישראלית. כל שנה האויבים פשטו בעת הקציר והשמידו את התוצרת החקלאית. גדעון הפגין כישורי מנהיגות מרשימים. כשמלאך ה' הופיע בפניו, הוא הפגין זהירות מנהיגותית - דרש הוכחות נוספות כשהמשימה כללה סיכון לכל העם, בניגוד לפעולות אישיות שביצע מיד.
גדעון ידע לגייס קואליציה רחבה, אך כשה' דרש לצמצם מ-32,000 ל-300 חיילים, הוא לא התווכח. הוא הבין שהניצחון צריך להיראות כפועל יוצא של התערבות אלוהית. האסטרטגיה שתכנן - מתקפת הלם פסיכולוגית עם שופרות וכדים - הצליחה מעבר לכל ציפיה. כשאפרים התלונן על אי-הזמנתו לקואליציה הראשונית, גדעון הפגין חכמה פוליטית: החמיא להם על הצלחתם בלכידת שרי מדין, עד ש"רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו". כמו כן, כשערי סוכות ופנואל סירבו לספק מזון לחייליו, הוא עמד בהבטחתו לנקמה - מנהיג חייב לקיים הבטחותיו.
לאחר הצלחותיו, העם הציע לגדעון מלוכה תורשתית. תשובתו הייתה נחרצת: "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ד' יִמְשֹׁל בכם." אפשר להציע כי גדעון זיהה שבנו הבכור אינו מתאים למלוכה. כשביקש ממנו להרוג את מלכי מדין, "לֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ כִּי יָרֵא". מנהיג אחראי לא מעביר שלטון לבן שאינו מוכן לכך. בנוסף, גדעון לא רצה להתחייב למגבלות התורה על המלך - "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים... וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד". אכן, לגדעון היו "נָשִׁים רַבּוֹת" והוא צבר עושר רב.
גדעון שלט ביעילות 40 שנה, תקופה של יציבות נדירה בעידן השופטים. מיד לאחר מותו, "וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים". יתרה מזאת, בנו אבימלך כן התמלך אך הפך לרודן. העם אף לא זכר את טובתו: "וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן."
סיפור גדעון מלמד על איכות על פני תואר - ניתן להנהיג ביעילות ללא תואר פורמלי, אך חשוב לחשוב על המוסדות שמותירים אחריהם. בנוסף, החלטת גדעון שלא להעביר שלטון לבנו מלמדת על הפרדה בין אינטרס אישי לטובת הציבור.
גדעון היה המועמד הטבעי הראשון למלוכה בישראל. החלטתו לסרב הייתה מורכבת: מנעה העברת שלטון לבן לא מתאים, אך הובילה לכישלון ארוך טווח. סיפורו מציג דילמה נצחית - מתי כדאי למנהיג לקבל אחריות פורמלית, ומה חשוב יותר: הצלחה אישית או בניית מוסדות בני קיימא?

זוית הלכתית / הרב חן שריג , דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
גוי שבת
האם מותר לבקש מגוי להדליק מזגן? לכבות אזעקה של רכב או חנות? לפתוח כרטיס מגנטי בחדר מלון? להדליק פלטה או אור בבית הכנסת?
חכמים אסרו על יהודי ליהנות ממלאכה שנעשתה עבורו על ידי גוי בשבת. הרמב"ם הסביר שהטעם לכך הוא כדי שלא תהא שבת קלה בעיני העם, ואילו רש"י ביאר שמדובר באיסור שליחות – פעולה שהגוי עושה נחשבת כאילו היהודי שלח אותו ("שעושהו שלוחו ממש"). הסמ"ג ייחס את האיסור לגזירת הכתוב על פי המכילתא, אך בשער הציון (רמ"ג סק"ז) הביא אחרונים רבים שגרסו שאין זה אלא איסור מדרבנן.
עם זאת, בגמרא מופיעים מצבים שבהם הותרה בקשה מגוי. כך למשל, חולה שאין בו סכנה רשאי לבקש מגוי לעשות עבורו מלאכה (שבת קכט, א), מותר לבקש מגוי לכתוב שטר קניין לקניית בית בארץ ישראל, ולשם מצוות ברית מילה הותרה בקשה למלאכה האסורה מדרבנן בלבד. לעומת זאת, בית שעלה באש, אסרו לבקש מגוי לכבותו. הרמב"ן סבר שאין לנסות לנסח כללים כוללים מתוך הסוגיות, שכן איננו יודעים לשקול מצווה אחת מול אחרת [שאין אנו שוקלין מצות זו בזו ואין אנו יודעין מתן שכרה של מצוה כדי שנאמר כמו שהתירו זו נתיר אף זו". (שבת קל,ב)].
פוסקים אחרים אכן יצרו כללים. בעקבות הרמב"ם, פסק השולחן ערוך שמותר לבקש מגוי לעשות מלאכת דרבנן לצורך קצת חולי, לצורך גדול או לצורך מצווה (שז, ה), ואף כתב שמותר בין השמשות לבקש מגוי לצורך "דבר מצוה או דוחק" כגון להדליק נר לשבת. יש מהראשונים, כמו בעל העיטור ובה"ג, שסברו שמותר לבקש מגוי אף על מלאכת תורה לצורך מצווה.
לפי כללים אלה, במקרים של צורך גדול ניתן לבקש מגוי לעשות מלאכת דרבנן, למשל להדליק מזגן בחום כבד ומצער, לכבות מנוע רכב שנשאר דולק כדי למנוע הפסד (ילק"י סי' רע"ו), לכבות אזעקה מטרידה או לפתוח דלת מלון עם כרטיס מגנטי כאשר אין דרך אחרת (מנחת יצחק). במלאכות האסורות מן התורה, ההיתר מצומצם יותר: לשיטת בעל העיטור ובה"ג, מותר לבקש זאת לצורך מצווה, ואמנם הרמ"א (רע"ו, א) כתב שלכתחילה יש להחמיר כי רוב הפוסקים חלקו עליו, אך רבים נהגו לסמוך על בעל העיטור להקל בהדלקת נרות שבת לצורך סעודת שבת. המשנה ברורה הוסיף שבמצווה דרבים, כמו תיקון עירוב שנפל (סקכ"ה) לפיכך תהיה מותרת גם הדלקת אור (באמצעות גנרטור או נורת להט) בבית הכנסת לצורך מצווה דרבים. בבית פרטי, כאשר יש צורך גדול אך אינו צורך רבים, ניתן לצרף היתרים נוספים כדי לבקש מגוי לעשות מלאכות דאורייתא (כגון הדלקת פלטת שבת). בשעת בין השמשות (13.5 דק' אחר השקיעה) התירו מלאכה דאורייתא לצורך גדול, ולפי דעת ר"ת בין השמשות נמשך כשעה לאחר השקיעה, ולדעת האג"מ (או"ח ד, סב) במחלוקת הפוסקים מותר לבקש מגוי. נוסף על כך, כשיש אורחים ועלול בעל הבית להתבייש בפניהם, התירו חכמים איסור דרבנן מפני כבוד הבריות. כמו כן, קטן נחשב כחולה שאין בו סכנה, ולכן הרמ"א התיר לבקש מגוי להדליק נר ל"צורך קטנים" (רע"ו,א), ואף לבשל עבורו, ומכאן שגם הדלקת פלטה תותר אם יש בבית ילדים הזקוקים לה. פתרון נוסף הוא לבקש מהגוי לחבר את שקע הפלטה לשעון שבת שאיסורה רק מדרבנן, וההדלקה תתרחש מאוחר יותר באופן עקיף בלבד (גרמא). לסיכום, בקשה מגוי בשבת מותרת בעיקר במלאכות דרבנן לצורך מצווה, לצורך גדול או לחולה שאין בו סכנה. במלאכות דאורייתא, ההיתר אפשרי לצורך מצווה דרבים. לעיתים ניתן לצרף גם צירופים נוספים כגון זמן בין השמשות, כבוד הבריות, או כשמדובר בילדים.

העלון מוקדש לזכר ולע"נ הדרה ניסים בת יהודית ויוסף עודד ז"ל, העמידה תלמידים הרבה, נלב"ע ב-ו' בתשרי תשע"ו. יהי זכרה ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' שלמה מאיר בר שמואל גליק ז"ל, נפטר ב-י"ב בתשרי תשמ"ד. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ מיכאל בן משה זאב הלוי קלנר ז"ל, נפטר ב-י"ב בתשרי תשס"ז. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ שפרה קרוטהמר ז"ל, נפטרה ב- י"ד בתשרי תשמ"ז. יהי זכרה ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ שרה בלומה גוטמן ז"ל, שנפטרה ב-כ"ח בתשרי תשס"ח. יהי זכרה ברוך! (אמא של יצחק גוטמן)

העלון מוקדש לזכר ולע"נ בן ציון מן (מנדלוביץ) ז"ל, שהקדיש את חייו למען הציבור. נפטר ב-כ"ט בתשרי תשע"ד. יהי זכרו ברוך!

רבנים שונים

מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ה'
י"ד טבת תשע"ז
י"ד טבת תשע"ז
לימוד יומי במשנה
מסכת פרה פרה ז משנה ה-ו
כח אייר תשפ"א
שו"ת "במראה הבזק"
העברת מת לקבר הסמוך לבן זוגו
שבט תשפ"ב
מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ב'
י"א טבת תשע"ז
י"א טבת תשע"ז

ענג שבת

ענג שבת
עונג שבת פרשת נצבים וילך – האזינו – וזאת הברכה
רבנים שונים | אלול תשפ"ד
ענג שבת
עונג שבת פרשות וישב-מקץ-חנוכה
רבנים שונים | כסלו תשפ"ה
ענג שבת
עונג שבת פרשות חיי שרה-תולדות
רבנים שונים | חשון תשפ"ה
ענג שבת
עונג שבת ראה-שופטים
רבנים שונים | אב תשפ"ד

ענג שבת

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חגי לונדין
הרב יוסף צבי רימון
הרב אליעזר מלמד
הרב בני אלון
הרה"ג חיים שטיינר
הרב מרדכי גרינברג
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב יעקב שפירא

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו