ר' צדוק הכהן מלובלין, מגדולי רבני החסידות ומהחריפים שבהם, גילה לנו כלל חשוב שיכול לשמש מפתח להבנת מושגים רבים בהשקפת היהדות. הפעם הראשונה בה מופיע מושג בתורה היא זו המגדירה אותו, ומבררת לנו את מהותו. מי שיפתח את ספר התורה ויפעל על פי הכלל הזה עשוי לגלות עולמות חדשים לגבי אינספור מושגים שאנו נתקלים בהם ללא הרף - חלום, ברית, אישה, אהבה, מלחמה, אמונה ועוד ועוד.
האות של כל אחד בתורה חקוקה על לוח ליבו, ואנחנו שואפים לכך, שהתורה שאנו לומדים תהיה פנימית בתוכינו, בלי שנצטרך לעזרים חיצוניים. מהאותיות של כלל ישראל - נבנה ספר התורה כולו. הדרך להגיע לכך היא עמל תורה, וכוונה לאמיתתה של תורה.
קבלת עול תורה צריכה להיות מתוך התבטלות מוחלטת, מתוך הבנה באמיתותה וגודלה של התורה, והכרה בחשיבות כל התחומים בתורה הלכה ואגדה, נגלה ונסתר וכו'. מתוך כך בא יחס נכון לכל נושאי התורה ולומדיה שהם הם תורה שבע"פ.
לימוד התורה נובע מתוך הבחירה של הקב"ה בעם ישראל כעם סגולה.
בלימוד תורה יש להתרגל לפתח כוחות שטמונים באדם מעבר לכוחות שהוא מכיר בעצמו.
הגישה המיוחדת של תלמידי הרב זצ"ל היא לרדוף אחרי הטוב בגלל הטוב, ולא רק כאמצעי בריחה מהרע.
תלמידי חכמים מצטיירים לפעמים כמי שמנותקים מעולם ומלואו. הנפגש עם התורה באופן הבריא דוחה ציור ילדותי זה ומצד שני מתקשה, עקב הציור הראשוני, לקבל תלמידי חכמים הבקיאים בהוויות העולם. הדרך הרצויה היא להקנות לתלמיד המתחיל הערכה של תכונות אמיתיות הראויות לתלמידי חכמים.
מדוע מעמד הר סיני אינו תופס בתורה מקום מרכזי, כמו שתופסת יציאת מצרים? מדוע חג השבועות אינו מוזכר בתורה כיום מתן תורה? בשיעור זה ניתנות שתי תשובות לשאלות אלו, שמובילות אותנו אל בניית היחס הנכון אל לימוד התורה, בכל השנה כולה.
