הדורות מאדם ועד אברהם לא מילאו את ייעודו של המין האנושי - להשלים את העולם ולתקנו בעבודת האדם * התמודדות האנושות עם קשיי הקיום בעקבות העונש "בזיעת אפיך תאכל לחם" הביאה להשתעבדות לחומריות ולשררה * בגלות מצרים עם ישראל פגש בשיא ההישגים החומריים, וגם בהידרדרות המוסרית שמביאה ההשתעבדות לקיום החומרי * התורה משחררת משעבוד היצר ומאפשרת לגלות את העומק הרוחני הגנוז בעבודת הקיום * מצוות השמיטה כביטוי לשחרור מהשעבוד לאדמה ולחומרנות, שמושג על ידי חיים בארץ ישראל תוך דבקות בתורה ובמצוות
באדיבות העיתון בשבע
מצה - רומזת לחיפזון ולחם עוני, החיפזון מפני שאין מקום להשפעה זרה בקבלת ישראל את דרך ה'; מרור - למדנו במצריים להיות עבדים וזה מסייע לאחר הזקוק לעבוד את ה'.
קדש ורחץ: היכולת לקדש את היום על כל יחיד מיציאת מצרים שנעשינו בני חורין; רחץ כרפס: אכילה שגוררת תאבון מיוחדת לליל פסח שבו כל התכונות מתעלות, גם הנמוכות וכולם פונים אל הקודש.
