מורה נבוכים - דרך ההוצאה והספר

מה המטרה של הרמב"ם בספריו? איך צריך ללמוד מורה נבוכים? הסבר על תהליך הוצאת הספר.

הזמן במעשה בראשית

שיעור 70 - ח"ב, פרק ל[1], פסקאות 1-5

חלנו בלימוד רמזי הרמב"ם לסודות מעשה בראשית שבפרק ל, ופתחנו בפרשייה העמוקה של בריאת הזמן עם בריאת העולם והעדרו קודם לכן, ושל עניין מציאותו של הזמן כבר ביום הראשון לפני תיאור בריאת המאורות ביום הרביעי. פתרונות עמוקים לכל זאת ועוד - העלה הרמב"ם מדיוקי לשון הפסוק הראשון "בראשית ברא..." והשייך בו, ודן בהקשר זה גם במשמעות דברי חכמים על "סדר הזמנים" הקדום, ועל בריאת עולמות והחרבתם.

חידוש העולם כיסוד התורה, ורמזי הסוד הכלולים באופן תיאורו בה

שיעור 69 - ח"ב, פרק כט[3], פסקאות 32-36

פתחנו בביאור המבנה והמהלך של "פרקי הבריאה": ביסוס חידוש העולם (יג-כו) ונצחיותו (כז-כט), ולבסוף ביאור עניין החידוש בתורה (ל-לא), המופיע בה בחכמה ובמעשה – בסודות החכמה שנרמזו בכלל תיאורו במעשה בראשית (פרק ל), ובחינוך להטמעתו בתודעה ע"י המעשה במצוות השבת המעידה עליו בביטוי מעשי (פרק לא). אחר, למדנו את פסקאותיו האחרונות של פרק כט, המהוות הקדמה לרמזי חכמת מעשה בראשית שיתבארו בפרק ל.

משך ימות העולם לפי חז"ל

שיעור 68 - ח"ב, פרק כט[2], פסקאות 15-31

השלמנו תחילה את ביאורי הרמב"ם למליצות המקראות הממשילות נפילת אומות וממשלתם בחורבן ובניין היקום. אחר, עסק הרמב"ם גם בדעת חז"ל בעניין משך ימות העולם ולימד על נצחיות המציאות וחוקיה גם לפיהם. ולבסוף הרמב"ם הרחיב על עניין הניסים וכיצד הם משתלבים עם חוקיות הטבע הקבועה של המציאות (והעמקנו לבאר את משנתו בעניין זה לאור אמירות סותרות לכאורה של הרמב"ם במקומות אחרים).

"השַָּׁמיַםִ החַדֳָשׁיִם והְאָָרֶץ החַדֲָשׁהָ"

שיעור - 67 ח"ב, פרק כט[ 1], פסקאות 1-14

בפרק כט הרמב"ם ניגש להראות שאין בתנ"ך ובמאמרי חז"ל מאמרים המעידים בצורה חד משמעית שהעולם לא יתקיים לנצח, ולדעתו משמעות הפסוקים והמאמרים שחיצוניותם מורה כן - אינה כוונתם הפנימית האמיתית, ולכן הוא הולך ומבאר את כל המקורות הללו ע"פ הקשרם וע"פ דרכו והבנתו, והוא מבאר את משמעויותיהם הפנימיות ומראה שאין בהם שום עדות לשינוי השמיים והארץ או להעדר נצחיותם.

נצחיות המציאות

שיעור - 66 ח"ב, פרקים כז-כח

בפרק כז לימד הרמב"ם שנצחיות המציאות אינה סותרת את עובדת חידושה, ובפרק כח הוא הביא פסוקים המלמדים על נצחיות המציאות מקהלת, מתהילים ומירמיהו. כמו כן הוא דחה ברמז את סברת הרס"ג כאילו הניצחיות סותרת את חידוש העולם ולימד כיצד שלמה המלך לימד בקהלת הן על חידוש העולם והן על נצחיותו.

דברים מופלאים של ר' אליעזר הגדול

שיעור - 65 ח"ב, פרק כו

בהקשר לסוגיית חידוש העולם - הרמב"ם הביא מדרש פלא של ר' אליעזר הגדול, הראה את הקשיים שיכולים לצאת ממנו והרחיק מטעויות בהבנתו. ואנו השתדלנו להרחיב בביאורו ולפרשו לפי עומק כוונתו של הרמב"ם בו, תוך השוואה לדבריו במקומות אחרים ובכך ליישב את ההשגות שהשיגו על דיברי הרמב"ם שבפרק זה.

השלכותיה הכבירות של אמונת החידוש

שיעור - 64 ח"ב, פרק כה[ 2], פסקאות 5

תחילה למדנו כיצד אמונת החידוש מאפשרת את הניסים ואת הנבואה וההשגחה, וכיצד היא פותרת לנו מבוכות ושאלות קשות שמאמין הקדמות נבוך בהן ואינו יכול להינצל מהן. אחר, השלמנו את הפרק, והתבוננו במסקנות החשובות העולות ממנו בהבנת אופני ההנהגה האלוקית בשאלות יסודיות (כמו: טעם הבחירה בישראל, מועד נתינת התורה, תכלית המצוות ועוד), ובדרכי פירוש התורה הנכונות.

אבני יסוד בפרשנות התורה בסתירות בין תורה ומדע

שיעור - 63 ח"ב, פרק כה[ 1], פסקאות 1

תחילה ביארנו את מהלך פרקים יט-כד בהם באר הרמב"ם את טענות עדיפות החידוש על הקדמות (ודייקנו בפרט בעניינם של פרקים יט, כב, כד). אחר, ניגשנו ללימוד פרק כה. בפרק זה מבאר הרמב"ם מהם שתי הסיבות שלא מאפשרות לפרש את פסוקי המקרא בהתאם לדעות הקדמות של אפלטון ושל אריסטו. בכלל דבריו מלמדנו הרמב"ם עקרונות יסודיים בדרכי פרשנות התורה הנכונות, המהווים אבני גם יסוד באופני ההתמודדות הנכונה בסתירות בין התורה לשכל ולמדע (ובשולי דבריו הבאנו ראשונים רבים נוספים הילכו, למדו ולימדו אף הם בהתאם לעקרונות הללו). ועוד לימדנו הרמב"ם על ההבחנה היסודית ביחס התורה לדעת אפלטון ובין ייחסה לדעת אריסטו.

הכשלים האסטרונומיים שבמשנת אריסטו

שיעור - 62 ח"ב, פרק כד

פתחנו בהערה מעניינת מאת רבינו הראי"ה קוק על סוגי המחשבות שניתן ללמוד מהגויים. אחר, למדנו את פרק כד בו מבאר הרמב"ם את חוסר ההתאמה של המציאות האסטרונומית (כמיטב הכרתה בזמנו) לתיאוריות של אריסטו, ובזה הוא השלים את שטיחת טיעוניו כנגד סברת הקדמות, התומכות ומבססות את אמונת חידוש העולם.

הכרעה אובייקטיבית בדיון מסופק

שיעור - 61 ח"ב, פרק כג

פתחנו בהערה משלימה לשיעור הקודם, ואחריה למדנו את פרק כג. פרק זה הוא פרק יסודי המלמד על דרך ההכרעה הנכונה בשאלת הקדמות והחידוש שבה עוסק כאן הרמב"ם, ויש בו גם מסר עקרוני כללי וחשוב על שאיפת האוביקטיביות הנדרשת לשם הגעה להכרעה נכונה גם בכלל שאר השאלות שאין בהן הוכחה לוגית חד משמעית. אובייקטיביות אמיתית היא רחוקה מלהימצא והרמב"ם מלמד על תנאיה בכישורים, בידע ובמידות.