השלמנו את העיון וביארנו את הביאור שלנו בפשר עניינה של ה"סתירה השביעית", שהרמב"ם מלמדנו שהיא אחת המתודות שהוא השתמש בהם ביחס למושגי אמונה עמוקים שקשה לתפוס אותם כפי שהם, והכרח להדגיש את צידיהם הסותרים השונים במקומות שונים, באופן שרק חכם ישים ליבו לסתירה ויבין מדעתו את עומק פתרונה.הבאנו לדבר הדגמות שבהם הוצרך הרמב"ם להשתמש במתודה זו במורה לפי עניות דעתנו, וביארנו מדוע מתודה זו מצויה דווקא אצל חכמי האמונה והתורה ומדוע היא נעדרת מאצל הפילוסופים.
הרמב"ם לימד על שבע סוגי הסתירות המצויות בחיבורי המחברים (א. מאסף דעות, ב. חזרה מדעה. ג. סתירה במשל. ד. תנאי נסתר. ה. הבהרה הדרגתית. ו. אי תאימות עקיפה בשוגג. ז. אי תאימות במתכוון), ולימד אילו סתירות מצויות באילו חיבורים, תוך הדגשה מיוחדת על עובדת הימצאם של הסתירות שמחמת המשלים, הסתירות שמחמת ההבהרה ההדרגתית ואלו שמחמת אי התאימות המכוונת, כל אלו הן בחיבורי חז"ל, הן בספר המורה והן בדברי הנביאים.
סיימנו בקריאה להעמקה והבנה נכונה בכוונת הרמב"ם באמירתו שכלל בכוונה בסיפרו סתירות מהסיבה השביעית, ובכוונתו בדבר. הדברים ידונו ויתבארו בע"ה בשיעור הבא.
בסוף ההקדמה למורה מלמדנו הרמב"ם כיצד יש לגשת לסיפרו, כיצד ללומדו, מהו סידרו, מבנהו ודרך חיבורו, וכיצד ניתן להפיק ממנו את מירב הידע הגנוז בו ולרדת לעומקו.
כמו כן, מבקש מאיתנו הרמב"ם שלא לגומלו רעה תחת טובה והשתדל לדונו לכף זכות גם במקומות שדבריו אינם מתיישבים על ליבנו ולא למהר לגנות אותו או את דבריו ולהתנגד להם.
אחר, מבאר הרמב"ם כי כל טרחתו לחבר את חיבורו היא לשם שמים ומשום "עת לעשות לה'" ומתוך רצונו העז לבאר את האמת ולא למונעה מן הראויים לה.
בסיום הדברים החלנו ללמוד על 7 הסיבות לסתירות שיכולות להיות מצויות בחיבורי המחברים השונים.
הרמב"ם לימד על עומק הסודות החבויים בעומק כתבי הקודש מלבד המסרים הגלויים שלהם ומעבר להם (שהם כנמשלים החבויים בתוך משלים), ולימד על שני סוגי משלים שישנם בכתובים לרמוז אליהם; משל שבכל מילה שבו רומז הוא גם לנמשל, ומשל שחלקו נאמר לצורך מסר המשל בלבד ורק חלקו רומז אף לנמשל סודי עמוק יותר.
תחילה לימדנו הרמב"ם על הסתרים הסתומים במעשה בראשית ועל הטעם שהתורה בחרה לפתוח בהם ודווקא באופן הסתום שפתחה בהם, אחר, עסקנו בשני חיבורים שהחל הרמב"ם בחיבורם בצעירותו לבאר את עומק משמעות אגדות חז"ל הנראות מתמיהות ולבאר את מהות הנבואה ומדרגותיה ולמדנו מדוע הרמב"ם החליט לגונזם תחילה וכיצד הוא בחר לשקעם מאוחר יותר בתבנית חדשה בתוך ספר המורה. לבסוף למדנו את דברי הרמב"ם על מציאות המשלים והסודות הקיימים בעומקם של כתבי הקודש וכיצד עמל שלמה לחשוף ולדלותם ולהשקותם לרבים.
הרמב"ם הביא את דברי חז"ל על אודות דרך הלימוד של סתרי התורה שהיא לחכם מבין מדעתו בלבד ובמסירת "ראשי פרקים" בלבד, ולימד שכך נהגה התורה עצמה בהצפנת הסתרים שבתוכה, כך נהגו גם כל שאר כתבי הקודש וחכמינו ז"ל, וכך תהיה גם דרכו בספר הזה. הרמב"ם הוסיף ותאר את קושי ההשגה העצום שיש בתפיסת עומק המושגים של סתרי התורה לאמתתם, וכיצד הם נעלמים מן הדעת לאחר הלימוד, והסיק (מתוך ניסיונו האישי) שבלתי ניתן ללמד את התכנים העמוקים הללו אלא בדרך זו של המשלת המשלים ומסירת ראשי הפרקים.
למדנו על שתי השיטות שעל ידם בחר הרמב"ם בספר המורה לחשוף את עומק הסודות המונחים בעומק כוונתם של התורה וספרי הנבואה. א) ביאור המונחים שבכתבי הקודש לעומקם ב) ביאור המשלים החבויים בהם. ע"י שתי דרכים אלו מורה הרמב"ם את פיתרון מבוכות החכמים שרוצים להבין כיצד מסתדרת התורה עם החכמה וע"י "ראשי פרקים" אלו הוא רומז בפניהם את עומק סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה.
למדנו את איגרתו של הרמב"ם לתלמידו ר' יוסף שבעבורו ובעבור הדומים לו חיבר הרמב"ם את מורה הנבוכים. למדנו על התכונות הנדרשות לאדם בכדי להיות מוכן למסירה של סודות התורה וסודות ספרי הנבואה, למדנו על דרך לימוד הרמב"ם את אותו תלמיד, על היחס בין חכמות המתמטיקה, הגיאומטריה, האסטרונומיה והלוגיקה לחכמת האלוקות ועל הגורם שהוביל את הרמב"ם לחבר את סיפרו, אחר שכמעט שגנז את תוכניתו המקורית לחברו.
למדנו את שיר הפתיחה שכתב הרמב"ם למו"נ הכולל את מגמתו להדריך לדרך הקודש של דעת ה' וההליכה בדרכיו, למדנו על משמעות קריאתו של הרמב"ם כל חייו "בשם ה' א-ל עולם" כהמשך לקריאתו של אברהם אבינו, והקדמנו מבוא לאיגרת התלמיד שבפתיחת המורה, כיצד כתב הרמב"ם את הספר, מהו מבנהו, למי שלחו הרמב"ם ולמי הוא מיועד.
ביארנו את חשיבות לימוד ספר מורה הנבוכים, כהדרכת רבינו הראי"ה קוק (שכל ת"ח צריך להיות בקיא בספר זה יחד עם ארבעה ספרים נוספים מכתבי הראשונים), ואת התועלות העצומות העולות מספר זה להעמקת דעת ה' ודרכיו, דעת תורתו ומצוותיו וייעוד האדם בעולמו. סקרנו את תוכן החיבור ומבנהו בצורה כללית, ביארנו למי הספר נועד ומהי דרכינו בלימודו במסגרת זו.
