- בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- כתבי הרמב"ם
- מורה נבוכים
חלק ב - הא-לוה, הבריאה והנבואה
כתבות בנושא חלק ב - הא-לוה, הבריאה והנבואה
מתחדשים באמונה!
בלימוד היומי באמונה מתחילים ללמוד "תפארת ישראל" למהר"ל. זה הזמן להצטרף!
יהיו משחקי מחשב בעולם הבא?
חבר שלי מאוד אוהב לשחק במחשב ואני מנסה לשכנע אותו שגם בעולם הבא יהיה לו מחשב לשחק, אני צודק?
מה לומדים מהשמש?
מה אנחנו יכולים ומה איננו יכולים להבין? מה הקשר לשמש? עלינו להבין שדווקא הצמצום וההגבלה של האלוקות בעולם מאפשרים לנו לקבל ולהשיג אותו. צפו ברב זלמן ברוך מלמד בשיעור קצר על התפילה.
איך אני אדע מה הייעוד שלי בחיים?
איך אני יודע שאני בדרך הנכונה בשבילי? אולי אני אעבור את כל החיים ולא אמלא את הייעוד שלי? הרב יעקב כהן מרגיע.
סדרות בנושא חלק ב - הא-לוה, הבריאה והנבואה
סדרה בנושא חלק ב - הא-לוה, הבריאה והנבואה
הזמן במעשה בראשית
שיעור 70 - ח"ב, פרק ל[1], פסקאות 1-5
חלנו בלימוד רמזי הרמב"ם לסודות מעשה בראשית שבפרק ל, ופתחנו בפרשייה העמוקה של בריאת הזמן עם בריאת העולם והעדרו קודם לכן, ושל עניין מציאותו של הזמן כבר ביום הראשון לפני תיאור בריאת המאורות ביום הרביעי. פתרונות עמוקים לכל זאת ועוד - העלה הרמב"ם מדיוקי לשון הפסוק הראשון "בראשית ברא..." והשייך בו, ודן בהקשר זה גם במשמעות דברי חכמים על "סדר הזמנים" הקדום, ועל בריאת עולמות והחרבתם.
חידוש העולם כיסוד התורה, ורמזי הסוד הכלולים באופן תיאורו בה
שיעור 69 - ח"ב, פרק כט[3], פסקאות 32-36
פתחנו בביאור המבנה והמהלך של "פרקי הבריאה": ביסוס חידוש העולם (יג-כו) ונצחיותו (כז-כט), ולבסוף ביאור עניין החידוש בתורה (ל-לא), המופיע בה בחכמה ובמעשה – בסודות החכמה שנרמזו בכלל תיאורו במעשה בראשית (פרק ל), ובחינוך להטמעתו בתודעה ע"י המעשה במצוות השבת המעידה עליו בביטוי מעשי (פרק לא). אחר, למדנו את פסקאותיו האחרונות של פרק כט, המהוות הקדמה לרמזי חכמת מעשה בראשית שיתבארו בפרק ל.
משך ימות העולם לפי חז"ל
שיעור 68 - ח"ב, פרק כט[2], פסקאות 15-31
השלמנו תחילה את ביאורי הרמב"ם למליצות המקראות הממשילות נפילת אומות וממשלתם בחורבן ובניין היקום. אחר, עסק הרמב"ם גם בדעת חז"ל בעניין משך ימות העולם ולימד על נצחיות המציאות וחוקיה גם לפיהם. ולבסוף הרמב"ם הרחיב על עניין הניסים וכיצד הם משתלבים עם חוקיות הטבע הקבועה של המציאות (והעמקנו לבאר את משנתו בעניין זה לאור אמירות סותרות לכאורה של הרמב"ם במקומות אחרים).
"השַָּׁמיַםִ החַדֳָשׁיִם והְאָָרֶץ החַדֲָשׁהָ"
שיעור - 67 ח"ב, פרק כט[ 1], פסקאות 1-14
בפרק כט הרמב"ם ניגש להראות שאין בתנ"ך ובמאמרי חז"ל מאמרים המעידים בצורה חד משמעית שהעולם לא יתקיים לנצח, ולדעתו משמעות הפסוקים והמאמרים שחיצוניותם מורה כן - אינה כוונתם הפנימית האמיתית, ולכן הוא הולך ומבאר את כל המקורות הללו ע"פ הקשרם וע"פ דרכו והבנתו, והוא מבאר את משמעויותיהם הפנימיות ומראה שאין בהם שום עדות לשינוי השמיים והארץ או להעדר נצחיותם.
נצחיות המציאות
שיעור - 66 ח"ב, פרקים כז-כח
בפרק כז לימד הרמב"ם שנצחיות המציאות אינה סותרת את עובדת חידושה, ובפרק כח הוא הביא פסוקים המלמדים על נצחיות המציאות מקהלת, מתהילים ומירמיהו. כמו כן הוא דחה ברמז את סברת הרס"ג כאילו הניצחיות סותרת את חידוש העולם ולימד כיצד שלמה המלך לימד בקהלת הן על חידוש העולם והן על נצחיותו.
דברים מופלאים של ר' אליעזר הגדול
שיעור - 65 ח"ב, פרק כו
בהקשר לסוגיית חידוש העולם - הרמב"ם הביא מדרש פלא של ר' אליעזר הגדול, הראה את הקשיים שיכולים לצאת ממנו והרחיק מטעויות בהבנתו. ואנו השתדלנו להרחיב בביאורו ולפרשו לפי עומק כוונתו של הרמב"ם בו, תוך השוואה לדבריו במקומות אחרים ובכך ליישב את ההשגות שהשיגו על דיברי הרמב"ם שבפרק זה.
השלכותיה הכבירות של אמונת החידוש
שיעור - 64 ח"ב, פרק כה[ 2], פסקאות 5
תחילה למדנו כיצד אמונת החידוש מאפשרת את הניסים ואת הנבואה וההשגחה, וכיצד היא פותרת לנו מבוכות ושאלות קשות שמאמין הקדמות נבוך בהן ואינו יכול להינצל מהן. אחר, השלמנו את הפרק, והתבוננו במסקנות החשובות העולות ממנו בהבנת אופני ההנהגה האלוקית בשאלות יסודיות (כמו: טעם הבחירה בישראל, מועד נתינת התורה, תכלית המצוות ועוד), ובדרכי פירוש התורה הנכונות.
אבני יסוד בפרשנות התורה בסתירות בין תורה ומדע
שיעור - 63 ח"ב, פרק כה[ 1], פסקאות 1
תחילה ביארנו את מהלך פרקים יט-כד בהם באר הרמב"ם את טענות עדיפות החידוש על הקדמות (ודייקנו בפרט בעניינם של פרקים יט, כב, כד). אחר, ניגשנו ללימוד פרק כה. בפרק זה מבאר הרמב"ם מהם שתי הסיבות שלא מאפשרות לפרש את פסוקי המקרא בהתאם לדעות הקדמות של אפלטון ושל אריסטו. בכלל דבריו מלמדנו הרמב"ם עקרונות יסודיים בדרכי פרשנות התורה הנכונות, המהווים אבני גם יסוד באופני ההתמודדות הנכונה בסתירות בין התורה לשכל ולמדע (ובשולי דבריו הבאנו ראשונים רבים נוספים הילכו, למדו ולימדו אף הם בהתאם לעקרונות הללו). ועוד לימדנו הרמב"ם על ההבחנה היסודית ביחס התורה לדעת אפלטון ובין ייחסה לדעת אריסטו.
הכשלים האסטרונומיים שבמשנת אריסטו
שיעור - 62 ח"ב, פרק כד
פתחנו בהערה מעניינת מאת רבינו הראי"ה קוק על סוגי המחשבות שניתן ללמוד מהגויים. אחר, למדנו את פרק כד בו מבאר הרמב"ם את חוסר ההתאמה של המציאות האסטרונומית (כמיטב הכרתה בזמנו) לתיאוריות של אריסטו, ובזה הוא השלים את שטיחת טיעוניו כנגד סברת הקדמות, התומכות ומבססות את אמונת חידוש העולם.
הכרעה אובייקטיבית בדיון מסופק
שיעור - 61 ח"ב, פרק כג
פתחנו בהערה משלימה לשיעור הקודם, ואחריה למדנו את פרק כג. פרק זה הוא פרק יסודי המלמד על דרך ההכרעה הנכונה בשאלת הקדמות והחידוש שבה עוסק כאן הרמב"ם, ויש בו גם מסר עקרוני כללי וחשוב על שאיפת האוביקטיביות הנדרשת לשם הגעה להכרעה נכונה גם בכלל שאר השאלות שאין בהן הוכחה לוגית חד משמעית. אובייקטיביות אמיתית היא רחוקה מלהימצא והרמב"ם מלמד על תנאיה בכישורים, בידע ובמידות.
בין א-לוהי אברהם לא-לוהי אריסטו
שיעור - 60 ח"ב, השלמת פרק כב [2]
השלמנו את טענותיו וקושיותיו של הרמב"ם על תפיסת הקדמות על דרך החיוב של אריסטו, (מאלו שבאר הרמב"ם בפרקנו), ולמדנו את סיכום האבסורדים והזרויות שבדעת הקדמות המובילות לקבל את דעת החידוש. אחת הטענות העיקריות על דעת אריסטו היא החסרון וחוסר היכולת לשנות את המציאות שהוא מייחס לא-לוה, שהוא נגד תפיסת השלימות הא-לוהית שכל בר דעת מכיר בה. נקודה זו היא מעיקרי ההבדל שבין "א-לוהי אברהם" לבין "א-לוהי אריסטו".
הרצון הקדום החופשי
שיעור - 59 ח"ב, פרק כב[ 1], פסקאות 1-8
בתחילת השיעור הוספנו עיונים יסודיים השייכים עוד לפרק כא. הוספנו מעט דברים על מחלוקת הרמב"ם והרח"ק באופן הבנת החידוש, הרחבנו על ההבנה הנכונה של "הרצון הקדום" הנזכר בדברי הכוזרי והרמב"ם וביארנו את מהלך הדברים בפרקי העדפת החידוש (יט-כד). אחר, ניגשנו ללימוד פרק כב, בו הרמב"ם בוחן את כלל הסיבתיות שבמציאות לפי תפיסת הקדמות ומראה כיצד אין היא משיבה על שאלותיה עצמה כראוי וכיצד היא אינה עומדת במבחן עקרונותיה של הסיבתיות המסודרת שהיא עצמה טוענת אותם ובנויה עליהן.
החופש הא-לוהי המוחלט בהמצאת המציאות
שיעור - 58 ח"ב, פרק כא
בפרק כא הרמב"ם מתמודד עם טענת אחרוני הפילוסופים הדוגלים בקדמות שניסו לשלב את קדמות העולם יחד עם רצון, ייחוד וכוונה א-לוהית בהמצאת העולם. לדעת הרמב"ם רצון חופשי אמיתי וקדמות מחויבת הם תרתי דסתרי. לכן הוא חולק עליהם ומראה כיצד הם ביטלו בדבריהם את החופש הא-לוהי לשנות את המציאות וממילא אותו רצון מייחד ומוכרח שעליו דיברו - הכרח הוא ולא רצון וכוונה. לעומתם, עיינו והעמקנו בדעת הרמב"ם בעניין, ואף הבאנו את שיטתו המחודשת של ר' חסדאי קרשקש בעל ספר "אור השם" בסוגיה עמוקה זו וערכנו השוואה בין דעתו ודעת הרמב"ם בעניין.
אקראיות, סיבתיות הכרחית וכוונה חופשית
שיעור - 57 ח"ב, פרקים יט[ 4]-כ
בסוף פרק יט הרמב"ם שב לעיין בהנחות היסודות שלו (שעל ידן הוא מבסס את אמונת החידוש), וללמד כיצד מציאויות שונות בעולם שאיננו מצליחים לתת סיבה למציאותן מולידות את מסקנת מציאות הבורא שייחדן בכוונה חופשית. בהקשר זה מבאר הרמב"ם את אופן נביעת המציאות מהא-לוה לפי אריסטו, שאף שהיא מתוך מודעות - עדיין מוכרחת היא בשלשלת עילות ועלולים, והעדר החופש שבה לא מאפשר לקרוא לפעולה זו "פעולה רצונית מכוונת" הפועלת בלא סיבה.
"שְׂאוּ מָרוֹם עֵיניֵכֶם וּרְאוּ מִי ברָָא אלֵֶּה"
שיעור - 56 ח"ב, פרק יט[ 3], פסקאות 13-26
הרמב"ם לימד כיצד ניתן ללמוד ממבנה השמיים, מתנועותיהם וממבנה הגלגלים והכוכבים שבהם על מציאות הבורא ועל רצונו וכוונתו בבריאתם, ועוד הוסיף הרמב"ם ובאר שעל הדברים הללו בעצמם הצביעו הנביאים, ושמן ההתבוננות הזו בשמיים גם אברהם אבינו הכיר את בוראו. בכלל הדברים, הביא הרמב"ם את דברי אריסטו והראה כיצד אפילו הוא בעצמו הכיר בקושי הגדול שמעלה ההתבוננות הנ"ל על סברת הקדמות שלו, וכיצד כבר הוא הכיר גם בספקות הטמונים בנסיונות פתרונותיו החלקיים לזה.
הכוזרי והרמב"ם יד ביד בהתמודדותם עם הקדמות
שיעור - 54 ח"ב, פרק יט [1], פסקאות -1
למדנו את ראשית פרק יט בו ביאר הרמב"ם את יסוד הבדל בין תפיסת הקדמות הדוגלת שחוקיות המציאות כולה מחוייבת לבין תפיסת המציאות לפי סברת החידוש שדוגלת שהעולם נוצר וקיים בכוונת מכוון, ובהמשך לזה ביאר הרמב"ם את דרכו בביסוס החידוש על פי עיון בטבע המביא להבנה שניתן להבין את עמידת הטבע וקיומו רק בכוונת מכוון ולא בחיוב (וזה על פי הנחות פילוסופיות ולא לפי דרך המדברים). הראינו שבדרך זו כבר דרך הכוזרי בדחיית הקדמות, וכיצד הרמב"ם הציג את אותם הדברים רק שבהרחבה גדולה בהרבה ובדגשים מיוחדים.
ה"חורים" בהשקפת עולמו של אריסטו
שיעור - 55 ח"ב, פרק יט[ 2], פסקאות 5-13
הרמב"ם ביאר את משנת אריסטו וכיצד אריסטו ביאר את סיבת החוקיות של כלל הנמצאים בכדור הארץ, ולעומת זאת, כיצד הוא לא הצליח לנמק בצורה המניחה את הדעת את תנועות גרמי השמיים ואת סיבת החוקיות המסבירה את מציאותם ותנועותיהם השונות. הרמב"ם הולך ומבאר כיצד חוסר היכולת לנמק את הנ"ל מוביל לאמונת החידוש ולהכרה בכוונת מכוון שברא את העולם ומקיים את חוקיותו תמיד.
עומק דעת ה' שהפילוסופיה לא הצליחה לתפוס
שיעור - 53 ח"ב, הרחבה לפרק יח[ 3
הוספנו ועיינו בתוכנו ובמשמעותו החשובה מאוד של פרק יח, ונגענו בשלוש נקודות עיקריות העולות ממנו. א. הבאנו את דעת ר' חסדאי קרשקש ביחס לאפשרות שה' חידש עולמות מאז ומקדם, והשוונו אותה לדעת הרמב"ם בפרקנו. ב. עיינו במבנה פרק יח ובמהלכו המעמיק והולך מן הפעולה הא-לוהית בלא שינוי ועד לרצון והחכמה הא-לוהיים המחדשים את המציאות בלא השתנות. ג. ביארנו את עומק הרעיון בפרקנו וכיצד הוא נתפרש בחלקיותו בלבד במקומות שונים במורה, וביארנו בהרחבה כיצד הוא דוגמא קלאסית ועיקרית לרעיון שהוצג במורה עם סתירות פנימיות מסוג הסיבה השביעית (ומתוך כך חזרנו ופרשנו את עניינה של סוג הסתירה הייחודי הזו על פי דרכנו).
הרצון והחכמה הא-לוהיים המחדשים ויוצרים בלא להשתנות
שיעור - 52 ח"ב, פרק יח[ 2], פסקאות 6-13
השלמנו את לימוד פתרונותיו ודחיותיו של הרמב"ם לטענות הפילוסופים לקדמות העולם. בכלל הדברים נתגלגל לרמב"ם ביאור עמוק וחשוב ביותר כיצד ה' פעל את עולמנו, אחר שלא היה ולא פעלו, וכיצד הוא מחדש פעולות שונות ברצון, אחר שלא רצה שיופיעו קודם לכן - והכל בלא שום שינוי בו יתברך.
הפעולות הא-לוהיות הנפעלות מאיתו מבלי להשתנות
שיעור - 51 ח"ב, פרקים יז[3] -יח[1], פסקאות 1
תחילה נגענו בדרך ההתמודדות עם טענות המדע העכשווי על פי עיקרון העולה מדרכו של הרמב"ם בפרק יז. אחר ניגשנו ללימוד פרק יח בו משיב הרמב"ם לשלושת טענות הקדמות העולות מהתבוננות בא-לוה. הספקנו לעסוק בטענה הראשונה (מן השלוש), שבפתרונה מעמיק הרמב"ם חקר בהבנת עניין דרך הפעולה הא-לוהית הנבדלת, הפועלת עת אחת ובעת אחרת אינה פועלת בלא כל שינוי או יציאה מן הכח אל הפועל מצידו יתעלה (בשונה מכל פעולה חומרית שיש בה בהכרח יציאה מן הכח אל הפועל, המחייבת מוציא שהוציאה אל הפועל).
העיקרון הגדול שלימד הרמב"ם ממשל היתום מהאי הבודד
שיעור - 50 ח"ב, פרק יז[ 2], פסקאות 3-13
למדנו את משל היתום שגדל באי בודד וכיצד טעה אותו יתום בהקישיו שהתקשו להאמין ולקבל את מושג ההיריון שאותו לא ראה מימיו, וראינו כיצד הוציא משם הרמב"ם את העיקרון היסודי שמאפשר לקיים את אמונת החידוש יחד עם מציאות הטבע היציב וחוקיו הקבועים הגלויים לפנינו. אחר הצגת העיקרון הראה הרמב"ם כיצד נפרכים על פיו ארבעת טענותיו של אריסטו לקדמות מצד טבעו של עולם.
דרכו של הרמב"ם בביסוס חידוש העולם
שיעור - 49 ח"ב, פרקים טז-תחילת יז[ 1], פסקאות 1
הרמב"ם מציג בפרק טז את מסקנתו וייחסו הסופי לשאלת קדמות העולם וחידושו, ומלמד שלדעתו אין שום הוכחה מוחלטת בשאלה זו לשום צד ולכן יש לקבל בעניינה את עדות הנבואה. ומלבד עדותה הוא מוצא גם עדיפות עיונית לטובת דעת החידוש. למדנו את הדברים והראינו את מהלך הפרקים שסידר הרמב"ם לפי דרכו הנ"ל. בסוף השיעור התחלנו בלימוד פרק יז ופגשנו את העיקרון היסודי שלפיו כל ראיותיו של אריסטו נופלות וסר הכרחן.
שאלה שאין לה הוכחה
שיעור - 48 ח"ב, השלמת פרק טו[ 2], פסקאות 3
הרמב"ם טרח לצטט את לשונו של אריסטו ולהוכיח מדבריו שאריסטו עצמו לא סבר שיש בכל טענותיו בכדי להוכיח את קדמות העולם אלא רק להעדיפה לפי נטיית דעתו ובלא הוכחה. בשולי הדברים הראינו שריה"ל קדם לרמב"ם בטענה זו ושכל דבריהם בסוגיית קדמות העולם וחידושו עולים לשיטה אחת.
משמעות העולם עד שנברא האדם
שיעור-47 ח"ב, הרחבה לפרק יד[ 3] ותחילת פרק טו [1], פסקאות 1
בהקשר לפרק יד, פתחנו בעיון במשמעות המציאות שלפני בריאת אדם הראשון הנזכר בתורה לפי תאוריות התפתחות היקום של המדע המודרני. בהקשר זה התייחסנו גם לטעם נתינת התורה ע"י משה ולא בראשית ההסטוריה ע"פ משנת הרמב"ם. אחר, החלנו בלימוד פרק טו וראינו את פסקאותיו הראשונות ( 1-2 ) המלמדות את עניינו ומגמתו של פרק זה.
טענות הקדמות לאריסטו ותלמידיו ומה שניתן ללמוד מהן
שיעור - 46 ח"ב, השלמת פרק יד[ 2], פסקאות 4-13
השלמנו את לימוד ארבעת הטענות שמהן למד אריסטו על קדמות העולם מתוך עיונו בפיזיקה שלו, ואת שלושת הטענות שהוסיפו ממשיכיו מצד התבוננותם בשלמותו של הא-לוה ובשלמות פעולתו. ביארנו את דבריהם ורמזנו לפתרון טענותיהם או לפרק בו יבארו הרמב"ם. כמו כן, הצבענו מה נכון לקחת מטענות אלו לפי הרמב"ם, והדגשנו את חוסר ההכרח שיש באותן טענות אפילו לפי שיטת אריסטו עצמו.
תחילת טענות הקדמות לאריסטו
שיעור 45 - ח"ב, פרק יד[1] ,פסקאות 3-1
החלנו בלימוד פרק יד הפורט את טענותיהם וראיותיהם של הפילוסופים לקדמות העולם. בפועל הספקנו ללמוד את שתי ראיותיהם הראשונות. מלבד זאת הוספנו לבאר את התועלת שיש בלימוד הדברים לפי הרמב"ם מצד החלק הנכון שבדברים הללו, הנכון והמועיל בפני עצמו, (גם מעבר לצורך להבינם כראוי בכדי לדחותם ואת הכרחיותם בצורה אמיתית וכנה).
תיאור תפיסת הקדמות לפי אריסטו
שיעור 44 - ח"ב, השלמת פרק יג[3 ,[פסקאות 14-11
הרמב"ם ביאר בפרטות את דעת קדמות העולם לפי אריסטו, כיון שהוא היריב העיקרי עם השקפת חידוש העולם של התורה ומפני שעם דחייתו נדחות להן גם שאר השקפות הקדמות בכללה. עם ביאור דעה זו השלמנו בפרקנו את ביאור שלושת הדעות העיקריות בעניין הקדמות והחידוש, ומכאן ייגש הרמב"ם לדרך ההכרעה ביניהם בפרקים הבאים.
על טבע הנמנעות ועל הקדמות לפי אפלטון
שיעור 43 - ח"ב, פרק יג[2 ,[פסקאות 10-7
בתחילת השיעור למדנו על דעת אפלטון כמייצג את הדעה השנייה בעניין הקדמות. עיקר דעה זו היא טענתה שבריאת יש מאין היא מן הנמנעות, כשאר הנמנעות שמציאותן אינה אפשרית כלל. בהקשר זה הרחבנו בעניין יחסם של חכמינו לנמענות, והצגנו בזה שתי שיטות יסודיות. לבסוף השלמנו את תיאורה של דעת אפלטון שבפרקנו והדגשנו את יסודותיה ואת הבדלה מדעת אריסטו ע"פ הבחנת הרמב"ם והכוזרי.
היסוד השני לאמונת הייחוד
שיעור 42 - ח"ב, פרק יג[1 ,[פסקאות 7-1
פתחנו בתיאור קצר כיצד מופיע יסוד אמונת חידוש העולם במשנה תורה, בדומה לדרך הצגתו בפה"מ ובמורה, (וזה במשנה תורה בשלושה מקומות: ריש יסודה"ת, ריש הל' ע"ז ופ"ג מהל' תשובה). אחר, החלנו בלימוד פרק יג המציג את השיטות השונות בדבר קדמות העולם או חידושו. הספקנו ללמוד את הדעה הראשונה, שהיא דעת תורתינו, שעולם כולו נברא מאין ע"י הבורא, (ובתוך הרצאת דעת התורה לימד הרמב"ם שגם עצם מושג הזמן הוא דבר נברא שנתחדש עם בריאת העולם, ובהקשר זה הרחיב הרמב"ם בהגדרת מהות הזמן ומדוע קשה לתופסו), ובסוף השיעור החלנו הלימוד גם של הדעה השנייה, המתקשה לקבל הווית יש מן האין המוחלט, והטוענת לפיכך מציאות חומר ראשוני קדום.
הטובה הגדולה שבריבוי המצוות וחשיבות אמונת החידוש
שיעור 41 - ח"ב, מעבר ופתיחה לפרקי חידוש העולם (יג-לא)
פתחנו בביאור שני פירושיו של הרמב"ם למאמר החכמים שריבוי המצוות הוא טובה גדולה לישראל, וכיצד, לדעת הרמב"ם, המצוות המעשיות מביאות לחיי העוה"ב (וכל זה כהשלמה לאיזכור עניין זה בשיעור הקודם). אחר, ניגשנו לפרקי חידוש העולם והקדמנו מבוא על עניינם: על מקומם במורה בסוף פרקי "דרך ההוכחה", על הדרך הייחודית של הרמב"ם בביסוס אמונת חידוש העולם, ועל חשיבותה העליונה של אמונת החידוש לדעת הרמב"ם.
השלמת פתחי הפרדס לרבינו הרמב"ם
שיעור 40 - ח"ב, הרחבה מיסודי התורה[14], השלמת פרק ד, ח-יג
תחילה למדנו על צורות היסודות ונפשות החי, ועל ה"צלם" העליון הנצחי (הנוסף באדם מעבר לנפש החיונית שבו), שהוא החלק העליון שבנפש האדם והוא הנדמה לעליונים והמתקיים לנצח בצרור החיים. אחר, למדנו את סיכומו של רמב"ם לפתחי חכמת "מעשה בראשית" שביאר בפרקים ג-ד, ואת סיכומו לפתחי פרדס סודות החכמה בכללם, וכיצד, להרמב"ם, בעסק בפרדס זה מתקיימות חמש המצוות העליונות שקראום חכמים "דבר גדול" ביחס לשאר מצוות התורה. ולסיום עיינו בהדרכות הרמב"ם להקדים את הלימוד בשאר חלקי התורה תחילה, ובתנאים לכניסה לפרדס.
ארבעת היסודות אז והיום
שיעור 39 - ח"ב, הרחבה מיסודי התורה[13], פרק ד, ב-ז
המשכנו בלימוד תכונותיהם ומהותם של ארבעת היסודות וכל הברואים המורכבים מהם לפי תפיסת המדע בתקופת הראשונים, מתוך תיאורו של הרמב"ם בפרק ד מיסודי התורה. בכלל הלימוד ניסינו לבאר את היחס הנכון לתיאור מדעי זה ולתועלת בלימודו אף לאחר שפג תוקפו.
שורשי המציאות וראשיותיה
שיעור 38 - ח"ב, הרחבה מיסודי התורה[12], פרק ג, ו - פרק ד, א
השלמנו את לימוד פרטי הגלגלים והכוכבים, בגדליהם, מניינם ומהותם שביאר הרמב"ם בפרק ג בהלכות יסודי התורה, וכן למדנו על מהותם של החומר ההיולי וארבעת צורות היסודות שביאר הרמב"ם בסוף אותו הפרק. בשולי הדברים ביארנו מדוע כלל הרמב"ם את עניין ד' היסודות עם הגלגלים בפרק ג ולא דחאם עם שאר ביאורם שבפרק ד, ובכך התברר עניינו של פרק ג כפרק המבאר את שורשי המציאות וראשיותיה היסודיות הפשוטות לעומת תיאור מהות הברואים המורכבים עצמם בפרק ד. בסוף השיעור החלנו גם בלימוד פרק ד, והספקנו ללמוד את ההלכה הראשונה ממנו.
על הגלגלים ועל המבוכה שהביאה אל המרכבה
שיעור 37 - ח"ב, הרחבה מיסודי התורה[11], פרק ג, א-ה
פתחנו בהעמקה והתבוננות בדרך שבה הלך הרמב"ם בהגיעו למסקנותיו במהות חכמות מעשה בראשית ומרכבה (ובזה השלמנו דברינו מהשיעור הקודם), והוספנו הערה וקריאת כיון כיצד ניתן להמשיך דרך זו בימינו. [עוד הוספנו הערה מיבנית על טעם המקום בו בחר הרמב"ם לדבר על כללות המציאות במשנה תורה ובמו"נ]. אחר, ניגשנו ללימוד על הגלגלים וביארנו את דברי הרמב"ם על אודותם בהלכות א-ה בפרק ג.
מקורותיו של הרמב"ם לתיאומו בין סודות התורה לסודותיה של המציאות
שיעור 36 - ח"ב, הרחבה מיסודי התורה[10], השלמת פרק ב, יא-יב
למדנו על התיאום והזהות שמצא הרמב"ם בין עומק פרשיות מעשה בראשית ומעשה מרכבה, והחכמות הללו שהזכירו חז"ל, עם סודות הכרת הטבע ומה שאחר הטבע (דהיינו טבע היסודות והגלגלים, ומציאות ה' והמלאכים שבאמצעותם הוא מנהיג את עולמו), וביארנו מה היו מקורותיו לזה. בנוסף לזה דיברנו על חשיבות התפיסה הכוללת והחופש המסויים שיש בפיענוח הרמזים שיש בכתבי הקודש בעניינים עמוקים אלו, לדעת הרמב"ם, וסיימנו בהערה על הכללתו של הלימוד על הצלם שבאדם בחכמת מעשה מרכבה או בחכמת מעשה בראשית.
השגות המלאכים ומעלותיהם, והידיעה הא-לוהית
שיעור 35 - ח"ב, הרחבה מיסודי התורה[9], פרק ב, ז-י
אחר שביאר לנו הרמב"ם את מהות המלאכים כשכלים נבדלים ובמה הם נפרדים זה מזה כעילה ועלול, הוא מוסיף ללמד על עשרת מדרגותיהם, על שמותיהם בכתבי הקודש ועל דרגות ידיעות ה' שלהם. השיא והתכלית של הבירור הזה היא ביאור ייחודה של הדיעה הא-לוקית, שאינה דבר זולת העצמות, שהיא היחידה היודעת את הבורא כפי שהוא ובה יודע הבורא את המציאות כולה, הנמצאת מכוחו, בכלל עצם ידיעת עצמו.
סוד האהבה התכליתית והמלאכים
שיעור 34 - ח"ב, הרחבה מיסודי התורה[8], פרק ב, ג-ו
: פתחנו בסקירה כוללת של מצוות אהבת ה' (השואפת לבארה מכל הבטיה ע"פ משנת הרמב"ם בכל כתביו), וזיהינו אותה עם שאיפת ההידמות לה' בכל היכולת, בהשגה במידות ובמעשים ובכל כוחות הגוף והנפש. הרחבנו בעניין והראינו ששאיפה זו היא השלימות התכליתית והאידיאל העליון של האדם הפרטי ושל כלל המין האנושי. אחר, ניגשנו ללימוד המשכו ועניינו של פרק ג, כלומר ללימוד על מהות המלאכים וחילוקי מדרגותיהם, שזהו מכלל הנושא העמוק של חכמת מעשה מרכבה.
עומק אהבת ה' ויראתו במשנה תורה
שיעור 33 - ח"ב, הרחבה מיסודי התורה[7], פרק ב, א-ב
תחילה עמדנו על תוכן ארבעת הפרקים הראשונים בהלכות יסודי התורה ועל מהלכם והראינו את הקבלת התוכן והמהלך של המורה לפרקים אלו - כיצד בשניהם פותח הרמב"ם בדעת ה' ואחר בסדר הברואים המורים עליו: השכלים, הגלגלים והיסודות. ואחר, החלנו בלימוד תיאור האהבה והיראה שבפרק ב ועמדנו על עומק משמעותם לפי הרמב"ם וכיצד נכללים לדעת הרמב"ם כל לימודי מעשה בראשית ומעשה מרכבה בכללם.
שלילת הגשמות במשנה תורה
שיעור 32 - ח"ב, הרחבה מיסודי התורה[6], סיום פרק א (יא-יב) וסיכומו
השלמנו את לימוד פרק א מהלכות יסודי התורה בבירור שלילת מאורעות הגוף כולם משייכות לבורא, ביארנו את מהלך הפרק כולו לפי תוכנו ולפי מקורותיו, וביארנו מהו העיקרון שלפיו ניסח הרמב"ם את י"ג העיקרים בפירוש המשנה ומדוע הרמב"ם שינה וניסחם מחדש במשנה תורה.
"וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ"
שיעור 31 - ח"ב, הרחבה מיסודי התורה[5], פרק א, הלכה י
1. הרמב"ם לימדנו על חוסר האפשרות להשיג את אמיתת מציאות ה' כפי שהיא, ומהם המדריגות העליונות ביותר שלהן זכה משה כשביקש "הראיני נא את כבודך" וניתנה לו השגת ה"אחור" ברמה העליונה ביותר האפשרית לאדם החי (ומאחר והשגת ה"פנים" ממש – נמנעת). עיינו בדברי הרמב"ם כאן, והעמקנו בהם בהשוואה לדבריו במו"נ באותו העניין.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
