״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות

שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

כוחה של עצירה: תענית מול אבלות

השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

איך לחיות את החיסרון?

מבט על תשעה באב

אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה

השכר הגדול ביותר - סוד המשען והמבטח

הרב מעלה את השאלה מדוע ברכת "על הצדיקים" נחתמת במילים "משען ומבטח לצדיקים" ולא בנוסח העוסק במתן שכר. הרב משיב כי השכר הנשגב ביותר שהקדוש ברוך הוא מעניק לצדיקים אינו גמול חומרי, אלא עצם תחושת הביטחון המוחלטת והידיעה העמוקה שיש להם על מי להישען, כאשר ירושלים משמשת כמשענת העוצמתית והסימן המובהק לכך.

מענייני ספירת העומר

מלחמות גוג ומגוג והשגחה אלוהית

הרב משתף בתחושותיו ובתובנותיו הרוחניות בעקבות המלחמה והאירועים האחרונים, תוך התמקדות במושג "חבלי גוג ומגוג" והנסים הגדולים שעם ישראל חווה.

מסירות נפש ושלבי הגאולה

מעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות

בשיחה זו, הרב עוסק בחשיבותן של קדושת השם ומסירות הנפש כשלב חיוני במעבר של עם ישראל ממדינה למעצמה רוחנית וגשמית. הוא מסביר כיצד החיבור הייחודי בין יום הזיכרון ליום העצמאות מאפשר לנו לשיר את "שירת הגאולה" מתוך עומק הכאב וההקרבה.

גדולה הסרת הטבעת - חג סגולת ישראל

עניינו של חנוכה - בירור היחס בין ישראל לאומות

הרב מסביר שחנוכה אינו רק זיכרון לניצחון החשמונאים, אלא גילוי עומק של תורה שבעל־פה – נס נסתר המלובש בתוך הטבע, שמבטא את ההבדל המהותי בין ישראל לאומות גם בכוח החכמה. בכך מתברר שחנוכה מלמד על נבדלות ישראל, ועל כך שהקב"ה שותף לעם ישראל בתוך חיי היומיום והטבע עצמו.

התבוננות והעמקה בר"ה

זכרונות מעבודת הרצי"ה בר"ה | דברי המהר"ל חלוקת שלושת הרגלים ור"ה ויו"כ | ענין והרחבה במלכויות זכרונות ושופרות | צורת הליכת אברהם לעקידה | סיבת תקיעת השופר .

ראש השנה - תחילת התהליך

מעלת הכרתת הרשעה כשלעצמה

בשיעור הרב עומד על התובנות אותם למד עמ"י מהמלחמה שנמשכת מזה שנתיים. הרב מדבר על החשיבות של הכרתת הרשעה, והצורך בהמשכת הלחימה, חרף המחירים הקשים.

זמן מתן תורתנו

במערכת הרגלים יש שלושה שלבים משלימים. זמן מתן תורתנו הוא שלב החופה בין ישראל לקב"ה | הופעת אורה של תורה | מעלת חג השבועות – להתקדש ולהיות מתאימים לשמיעת דבר ה'

הלימוד המיוחד לחודש אייר

הערבות ביום הזיכרון, אייר זה חודש של גילוי האור שמופיע דרך הדמויות המיוחדות של הנופלים, הלימוד של חודש אייר מתלמידי רבי עקיבא שאמנם יש צד כללי אבל זה לא סותר את הכבוד האישי, יום הזיכרון זה להתבונן על הנשמות הענקיות האלה ולשאוף גם אנחנו להיות כאלה, כולנו מגוסים למסירות נפש - בכל משימה, מי שמוסר נפש זה הדרגה הכי גבוהה בדבקות בה' וכן ברמת השגחה הכי גבוהה והם לא נפגעו אלא התעלו כמו במיתת נשיקה, מסירות נפש בדורנו זה גילוי שכינה שמרוממת את כל האומה, חיבור יום העצמאות לזיכרון שורשו בגאולת מצרים שבכל השלמת הגאולה יש דין קודם, בקריעת ים סוף "דבר אל בני ישראל ויסעו" - בכל דור צריך את מוסרי הנפש כדי להתקדם, בגאולה בדורנו צריך מסירות נפש בפועל שמביאה רמה מיוחדת של שותפות בגאולה וצמיחה בעם ישראל, ההלל מבטא בהדרגה את השותפות שלנו בגאולה, אנחנו אומרים הלל על הזכות למסירות נפש, מי שיש לו מעורבות אומר שירה, אנחנו בשלב של גאולה עם יסורין - ששון, השלב הבא זה "שמחה בלי יסורים".

מה חשיבות הניסים?

ביאור סימני הסדר

הקם לנו רועים שבעה

על ניסיך שבכל יום עמנו

מוסיף והולך עד הגאולה

מהי עבודתנו בתשעה באב?

שורש החטא ותיקונו

ישנם שני סוגי תעניות - מה עניין כל אחד מהם? "אתם בכיתם בכיה לחינם" - החטא בתשעה באב היה בכי של חינם ואת הבכי הזה צריך לתקן. השאיפה והרצון לעלות למדרגה חדשה - מתוך אמירה שהמדרגה הנוכחית לא מספקת אותי, זוהי עבודתנו בנדרשת בתשעה באב.