אגדתות

הפסיקתא מגלה ש'המשיח אפרים' מקבל עליו 'עוונות' של 'ישראל'. מדובר בקבוצה שמגדירה את עצמה כ'ישראל האמתיים', ולפי ראייתה הרוחנית שרות בצבא נחשב ל'עוונות', והם מעמיסים את 'העוונות' (=חודשי שרות צבאי) שלהם על 'המשיח אפרים'. הם בזים לו, אך הוא מביא את הגאולה.

אליהו גילה לרוצח בעל תשובה - שהכהן האמיתי הוא עיוור בעין אחת ופיסח ברגל אחת. אליהו מרמז למשמעות הפנימית של גרוש היבוסי מירושלים ולחשיבות הגורן של ארנן היבוסי, ומרמז שתלמיד חכם שלוחם בצבא נחשב ל'כהן האמיתי' ב'ירושלים של מעלה'

כאשר כינו את הנס שעשה אלישע בשם 'גדול' זכו לנס נוסף. השבת שלפני פסח נקראת 'שבת הגדול', כי יש בכך הודאה על ניסי העבר ותפילה לניסים דומים בעתיד.

רוצח חזר בתשובה בהר הזיתים, ורב האי גאון גילה לו שקבוצה שאנשיה מתגאים שהם כהנים כלל אינם כהנים, והכהן האמיתי הוא מישהו שהם בזים לו. זו פרשנות לנבואת זכריה על הר הזיתים שמשמעותה תהליך תשובה למי שהספידו את משיח בן יוסף

רבי אליעזר קילל את בני רוכל משום שהשאירו קוצים בכרם. והדבר תמוה שהרי הלכה כחכמים שמתירים זאת. מדובר באנשים שמשולים ל'קוצים' שנשארים בכרם, ורבי אליעזר מנסה ללמד זכות על מי שמשאיר 'קוצים' שכאלו

לשיטת רשב"י, נבואת זכריה על יציאת ה' אל הר הזיתים והגיא שנבקע בו, מסמלת שה' מצטרף אל אלו שיצאו מהישיבה ולוחמים בחרב גשמית. וכדי לסייע לשיטה זו נהגו בעבר לצאת בתהלוכה להר הזיתים בהושענא רבה

בתלמוד מסופר על מירוני שהיה בירושלים והקנה מאתיים צאן ומאתיים חביות, המעשה מרמז לפשר נבואת יחזקאל על הקרבנות של הנשיא ולפשר נבואת ישעיה על רוח הגבורה של הלוחמים.

'עיבור השנה בנהרדעא' הוא מעשה סמלי ולפיו רבי עקיבא התנגד לגיוס לצבא בר כוכבא, מסיבה זו מסופר שם גם המעשה ב'תל ארזא'. ובאופן מקרי אנשי 'תל ארזא' מוזכרים באגרת של בר כוכבא כמשתמטים.