פרוזבול

הרשאה שנותן המלווה לבית הדין לגביית כל חובותיו מן הלווים. נאמר בתורה: "וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'". ומכאן, שעם תום שנת השמיטה, חייב המלווה לשמט את חובותיו, כלומר, להפסיק לתובעם מן הלווים. מלווה הממשיך לתבוע את הלוואותיו גם לאחר סיום השמיטה, עובר על איסור "לא יגוש את רעהו". כשראה הלל הזקן שנמנעו העם מלהלוות זה לזה כדי להשמר מנגישה לאחר תום שנת השמיטה, והיו עוברים על מה שכתוב בתורה "השמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עיניך באחיך האביון ולא תתן לו" - התקין פרוזבול, שהוא שטר שבו נרשם הנוסח: "... מעתה כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה, הרי אני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה".תקנת הלל היתה, שבאמצעות הפרוזבול יועבר חוב הלווה לבית הדין עוד...