פרשני:בבלי:גיטין צ ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין צ ב

חברותא[עריכה]

ופרומה בבגדיה משני צידיה, ורוחצת עם בני אדם, ואינו מגרשה. ותמהינן: וכי אשה הרוחצת עם בני אדם, סלקא דעתיך, מעלה אתה בדעתך לומר שזו מידה רעה בלבד אם אינו מגרשה?
הרי באשה זו יש רגלים לדבר שזונה היא, ואסורה היא לו.  8 

 8.  הפני יהושע תמה מנא לן שחובה לגרשה הרי אין עדים שזינתה. ותירץ הבית מאיר (סי' ו, ט"ז) שהברייתא כאן הביאה את דברי רבי מאיר, ודעת ר' מאיר לעיל פט. שאפילו אכלה בשוק תצא.
אלא, רוחצת במקום שבני אדם רוחצין. דהיינו, לאחר שגמרו להתרחץ היא נכנסת לשם, בעודם שם.
זו מצווה מן התורה לגרשה, שנאמר "כי מצא בה ערוות דבר, ושלחה מביתו".
והשתא מפרשינן לסיפיה דהאי קרא "הלכה והיתה לאיש אחר".
אותו אדם שלוקחה, הכתוב קראו "אחר"! לומר, שהוא אינו "בן זוגו, אינו באותה דרגה לראשון.
שהרי זה, הוציא רשעה מתוך ביתו. וזה השני, הכניס את אותה רשעה לתוך ביתו.
ועל דרך זה מתפרש המשך הפסוק "ושנאה האיש האחרון, ושלחה מביתו".
אם זכה השני, יקיים בה "שלחה", שנאמר "ושנאה האיש האחרון".
ואם לאו, אם אינו מוציאה, הרי היא קוברתו. שנאמר בהמשך הפסוק "או כי ימות האיש האחרון", שזה הוא עונשו. וכדאי הוא במיתה, לפי שזה הוציא רשעה מביתו. וזה הכניס אותה רשעה לתוך ביתו.
נאמר במלאכי (כב) "כי שנא שלח".
רבי יהודה אומר: הכי דרשינן: "אם שנאתה, שלח".
רבי יוחנן אומר: הכי דרשינ"ן שנאוי המשלח.  9 

 9.  עוד פירוש הביא רש"י דלר' יהודה שנאת שלח כר' עקיבא שאין צריך טעם כדי לגרשה. ולר' יוחנן אם שנואה לפני המקום שלח, וכבית שמאי, ואפילו לבית הלל הוא שנאוי. והקשה המשנה למלך בשם מהריב"ל, הא בגמ' אמרינן ולא פליגי הא כזיווג ראשון וכו' ולגירסת רש"י פליגי דהא כר' עקיבא והא כבית שמאי? ותירץ דר' יהודה ור' יוחנן פסקו כבית שמאי שאסור לגרשה אלא אם כן מצא ערוות דבר בזיווג ראשון, ובזיווג שני פסקו כר' עקיבא שיכול לגרש סתם. וברש"ש ביאר שבזיווג שני יכול לגרש סתם משום שכבר נמצא בה ערוות דבר תחת בעלה הראשון.
ולא פליגי - הא דדרש רבי יוחנן ששנאוי המשלח, המדובר הוא בזיווג ראשון.
הא דדרש רבי יהודה, בזווג שני. לפי שהמגרש בזיווג שני אינו צער כל כך כמו המגרש מזיווג ראשון.  10  דאמר רבי אלעזר" כל המגרש את אשתו הראשונה,  11  אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. שנאמר (מלאכי ב) "וזאת שנית תעשו, כסות דמעה את מזבח ה', בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה, ולקחת רצון מידכם. ואמרתם על מה? על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדת בה, והיא חברתך ואשת בריתך".

 10.  הרש"ש כ' דדווקא בחור עם בתולה נקרא זיווג ראשון, ודייק כן מהפסוק שהביאה הגמ' דקאמר אשת נעוריך - הינו שלקחת בימי נעוריך, ואשת בריתך - שלקחה בעודה בתולה כדאמר י' בסנהדרין אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. וכן כתב הפרי חדש (אה"ע קי"ט, ג).   11.  כתב הבית יוסף (קיט) דהיינו דווקא כשמגרשה בעל כרחה והקשה הט"ז דאם כן היה לגמ' לחלק בין גירשה בעל כרחה לגירשה מרצונה. ותירץ דמהא דכתיב אשת נעוריך משמע שמדובר על זיווג ראשון.