ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- במעמד השחר
- תפילת העמידה
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- תפילת העמידה
מלשון הכתובים מצאנו, בכמה מקומות, שהתפילה לפני ה' היא בעמידה. כך נאמר בתפילת משה על ישראל לכפר על חטאם: "ואנוכי עמדתי בהר" 2 . אצל אברהם אבינו, בענין התפילה שהתפלל על אנשי סדום: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם" 3 . וכן אצל חנה הנביאה: "אני האשה הניצבת עמכה בזה" 4 , ואצל פנחס בתהילים: "ויעמד פנחס ויפלל" 5 ועוד. על פי פסוקים אלו ברור שיש להתפלל בעמידה, וגם הדעת אומרת שיש להתפלל כך (בגללה גם נקראת התפילה "תפילת העמידה"). הרי בתפילה האדם בא לעבוד את הבורא, כפי שכתוב במצות התפילה: "ולעבדו בכל לבבכם" 6 , ואי אפשר לעבוד לא בשכיבה ולא בישיבה. השכיבה באה בזמן המנוחה, והישיבה מעידה על הבטחון או השליטה של האדם, ואין ראוי שאדם הנמצא לפני בוראו ישב, אלא אם כן הוא אנוס, בזמן שהוא נוסע או חולה, שאין בכוחו לעמוד, ואז אין הישיבה במצב זה מעידה על בטחון.
בצורת העמידה מתגלית המשמעת לה'
אם כן עיקר התפילה ראוי שתהיה בעמידה, ועתה יש להתייחס לשאלה השניה, והיא: מה ראוי להיות מצב האיברים בזמן העמידה. ראשית עלינו לדעת כיצד יהיו רגליו של האדם, שהרי הרגלים הן אלו שקובעות את מצב הגוף כולו. אם הן מקופלות- האדם יושב, זקופות- האדם עומד, זקופות ופסוקות אחת קדימה ואחת אחורה- האדם הולך. כיון שנתברר שיש להתפלל בעמידה, המבטאת את היראה מפני ה' והנכונות לקבל את דברו, ברור שאי אפשר להתפלל כשהאדם מהלך, שהרי ההליכה מראה שהאדם עסוק בעניניו, ולא יעלה על הדעת לדבר עם מלך מלכי המלכים בצורה כזאת. רק כאשר נשקפת סכנה לאדם מותר לו להפסיק בהליכה ממקום זה למקום שאין בו סכנה.
כאשר אדם ניצב במצב של עמידה שאיננה הליכה, ורגליו קרובות אחת לשניה, שזהו המצב הרצוי בתפילה, כותב השו"ע 7 על פי הגמרא 8 : שיהיו רגליו צמודות זו לזו עד שנראה כאלו שתיהן הן רגל אחת. מקור הלכה זו נלמד מספר יחזקאל, מתוך תיאור המלאכים בזמן עמידתם לפני ה', שכתוב עליהם 9 : "ורגליהם רגל ישרה", כלומר נראים כרגל אחת. לכאורה הלכה זו אינה מספיק ברורה, וכי מי אנו שנדמה את עצמנו למלאכים?! הרי התפילה בעצמה מעידה עד כמה אנו אנושיים- אנו מבקשים סליחה על חטאינו, מבקשים רפואה לחוליינו, פרנסה, ועוד בקשות המעידות על כל חולשותינו.
כתב על זה מרן הבית יוסף 10 , שכיון שמדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו, ולדמות כאילו הוא מלאך. ולפי זה פסק המשנה ברורה 11 שגם מי שמתפלל בישיבה מסיבה מוכרחת, חייב להצמיד את רגליו.
אבל עדיין לא ברור מדוע נבחר סימן היכר זה דוקא? ומה משמעותו? נראה שעובדת היות האדם נברא בשתי רגלים מעידה על נטיותיו הפנימיות המתגוששות ביניהן ומבטאות את עצמן בנטיות לכיוונים שונים, פעם ימינה ופעם שמאלה, ועל האפשרות לשנות את כיוון מהלכו גם תוך כדי ההליכה. מובן שהמלאך, שכל הווייתו, רצונו, וחייו, הם למלאת את שליחותו, אין לו שום נטיה אחרת מלבד הרצון ללכת בשליחות בוראו.כולו מהוה חטיבה אחת של ביצוע והגשמת השליחות, בלי שום היסוס ונטיה לשום צד שבעולם.
הבקשות מה' הם עבודה אליו
בזמן העמידה בתפילה יש צורך שהאדם יוציא מקרבו כל רצון אחר מלבד עשיית רצונו יתברך, ובזה הוא נדמה למלאך, ועל כן חייב להדמות גם בחיצוניותן של רגליו. אך עדיין קשה לנו איך אנו מדמים את עצמנו למלאכים, הרי אנו חסרים כל כך ומבקשים בקשות רבות של תשובה וסליחה, גאולה ורפואה, פרנסה וכלכלה. וכי ראינו שהמלאכים מבקשים איזו בקשה? הרי הם כולם עומדים רק לשמוע את רצון ה' מהם כדי למהר לעשותו, ואין להם שום חפץ אחר!
את התמיהה מיישב המהר"ל מפראג 12 : אדרבא, בקשת כל צרכינו מאת ה' מעידה שאנו מבינים שכל הויתנו היא ממנו, וכל עניננו לעשות את רצונו. ומכיון שאנו עבדיו, חובת האדון לפרנס את עבדיו ולמלאת את צרכיהם, שזהו כבודו שכל העובד אותו מקבל פרס מבית המלך.
על פי זה מתבאר לא רק שאין בזה פסול וחוצפה לבקש מה' את צרכינו, אלא שזוהי התמסרותנו אליו בכל פרטי כוחותינו כשאנו מודיעים שאפילו חלק אחד מתוכנו איננו יכול להתקיים בלי עזרתו יתברך. אנו זקוקים לו בשכלנו, במוסרנו, ברפואתנו, בפרנסתנו, בחיינו הפרטיים ובחיי הכלל שלנו, ובעצם במה לא. המלאכים נבראו כשאינם חסרים, וקבלו את כל הכח לעשות את תפקידם ואינם צריכים לבקשה. אבל אנחנו החלשים, יצורי חומר כלה וחולף, אם לא נקבל עזרה לא נוכל למלאת את שליחותנו. אם כן רצוננו הגדול הוא לעשות את שליחותו בכל חיינו.
רצון זה הוא הדוחף אותנו לבקש בכל לב סיוע משמים, והוא גם מזכה אותנו לקבל סיוע זה כאשר ברור שבאמת זהו רצוננו היחיד. אם כן התפילה בכוונה, שעומק ענינה הוא לעשות את רצונו ולא את רצוננו, היא המסייעת לקבלתה של התפילה. כי המסירות והנחישות לעשות את רצון ה' בלי לנטות ימין ושמאל, למרות הסבל והלחץ מבחוץ, היא משמשת כקנה מידה המעריכה את האדם כמלאך, ומזכה אותו בסיוע עצום של בוראו עד הצלחתו המלאה בתפקיד.
עוד כתב השו"ע 13 שראוי להניח את ידיו זו על זו, ימין על שמאל, כאילו כפותים, כדי שירגיש שהוא עומד כעבד לפני רבו לעשות רצונו. מובן שלא ישים ידיו על חלציו, שבזה הוא עומד כבעל גאוה המחשיב את עצמו, ולא ישחק בידיו, שזוהי קלות ראש בתפילה. ומי שעמד בתפילה ורגליו אינם צמודות זו לזו, הסכימו רוב האחרונים שבדיעבד תפילתו התקבלה.
עד כמה חשובה הצמדה זו של רגלים אפשר לראות בספר "כף החיים" 14 , שהביא פוסקים שכתבו שיש לאדם לחזור ולהתפלל מחדש. ואף על פי שהכריע ב"כף החיים" שלא לחזור כיון שאין לדעת אם יכוון בתפילתו החדשה, על כל פנים נלמד מזה עד כמה חשוב לעמוד בריכוז נפשי וגופני לפני ה', שריכוז זה עוזר מאד להתקבלות התפילה.
בשעת הדחק ישנו היתר להתפלל בישיבה או בשכיבה, כגון חולה השוכב במיטה ואינו יכול אפילו לשבת. והתירו הפוסקים לחולה כזה להתפלל בשכיבה, והמליצו להתפלל כאשר הוא שוכב על צדו, שבצורה כזאת פחות בולטת ומתריסה השכיבה הנראית קצת כגאוה, ואיננה מתאימה לתפילה. מובן שלחולה במצב קשה מאד, ח"ו, ניתן להקל גם בשכיבה על הגב, שחזותו מוכיחה עליו ששכיבתו במצב זה היא נגד רצונו.
^ 1 בראשית רבה פרשה יד אות ח.
^ 2 דברים י, י.
^ 3 בראשית יט, כז.
^ 4 שמואל א' א, כו.
^ 5 תהילים קו, ל.
^ 6 דברים יא, יג.
^ 7 סימן צה סעיף א.
^ 8 מסכת ברכות דף י ע"ב.
^ 9 יחזקאל א, ז.
^ 10 סימן צה אות א ד"ה "ומ"ש רבינו ירושלמי".
^ 11 שם ס"ק ב.
^ 12 נתיב העבודה פרק ג.
^ 13 סימן צה סעיף ג.
^ 14 שם ס"ק ב.
^ 2 דברים י, י.
^ 3 בראשית יט, כז.
^ 4 שמואל א' א, כו.
^ 5 תהילים קו, ל.
^ 6 דברים יא, יג.
^ 7 סימן צה סעיף א.
^ 8 מסכת ברכות דף י ע"ב.
^ 9 יחזקאל א, ז.
^ 10 סימן צה אות א ד"ה "ומ"ש רבינו ירושלמי".
^ 11 שם ס"ק ב.
^ 12 נתיב העבודה פרק ג.
^ 13 סימן צה סעיף ג.
^ 14 שם ס"ק ב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
מידות הראי"ה תורת המידות באור הגאולה
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק בהקדמתו של הרב צבי יהודה לספר המידות, ומברר מדוע עבודת המידות בימינו צריכה להתחדש ולהתאים את עצמה למציאות הגאולה והחזרה לארץ ישראל. מתוך כך מודגש ההבדל בין עבודת המידות המצומצמת של ימי הגלות לבין תיקון הנפש והמעשים הנובע מעוצמת הקדושה והאור האלוקי המתגלה בארץ.
שיעורים בספר יהושע חזק ואמץ: שליחות המרגלים ביריחו
יהושע פרקים א' - ב'
הביטוי "חזק ואמץ" נאמר ליהושוע שלוש פעמים בפרק א' ופעמיים בספר דברים, בעוד שבשאר התנ"ך הביטוי הזה כמעט ולא מצוי! למה נאמר ביטוי זה ליהושוע כל כך הרבה פעמים? למה יהושוע שולח מרגלים? הוא לא יודע שבימיו זה לא הלך? ואם המרגלים ששלח יהושוע היו צדיקים, למה הם הולכים לבית אשה זונה? ובמה הם מסרו את נפשם בשליחותם?
מצוות ישוב הארץ האם מברכים "מציב גבול אלמנה" בימינו?
הלכה למעשה
שיעור הלכתי מרתק ומרחיב דעת מפי הרב משה בר ציון שליט"א, העוסק בסוגיית ברכת הראייה "ברוך מציב גבול אלמנה" על בתי ישראל ביישובם. האם הברכה מיועדת לבתי כנסת, האם היא תלויה בזמן בית המקדש, ומהו להלכה למעשה ביישובים החדשים בארץ ישראל? צפו בשיעור המלא והעמיקו בשיטות הראשונים והאחרונים (הרי"ף, רש"י, הבית יוסף, השולחן ערוך, המשנה ברורה ופסיקות גדולי הדורות).
בראשית התורה כשורש המציאות והאדם
שיחת מוצ"ש פרשת בראשית
השיעור עוסק במעמדה של התורה כמקור וכסדר הבריאה כולה, וביכולתה הייחודית של חוכמת הקודש לרומם ולשנות את האדם העוסק בה. מתוך כך, מודגשת חשיבות הנאמנות לעצמיות הפנימית והטהורה של האדם, מבלי להיגרר אחר השפעות זרות ומחטיאות.
כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש חשוון תשפ"ז
שיח פוליטי ענייני וכף זכות | פעילות בחירות מול ביטול תורה | שלילת פילוגים ושאיפה לאחדות המחנה | שילוב קומת המעשה וקומת הרוח | יחס למחלוקת עם הציבור החרדי | אי-הבעת תמיכה במפלגה מסוימת | תכונות מנהיג ציבור ואידיאליזם | ביטחון עצמי בעבודת השם | משמעות הצבעת האצבע בשיר | מצוות תוכחה ואהבת ביקורת | חשיבות לימוד תורה ברציפות.
