ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- ליקוטים ג
- ברכות השבח והראיה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לנוסח ברכת הלבנה - אשכנז - לחץ כאן
ברכת הלבנה
בברכת הלבנה אנו מודים לה' על שברא את הלבנה שאנו נהנים בלילה מאורה. ברכה זו זכתה ליחס מיוחד של כבוד וחיבה מהמוני בית ישראל, הרבה מעבר לברכות שבח והודאה אחרות, וזאת מפני שבברכת הלבנה רמוזים עניינים עמוקים אודות עם ישראל.
נבאר מעט: מכל גרמי השמיים המייצגים כלפינו את העולם המושלם והנצחי, הלבנה היא הדומה לנו ביותר. כמו האדם שחייו רצופים עליות וירידות, כך גם ללבנה יש עליות וירידות. באמצע החודש היא נראית מלאה ולקראת סופו מתמעטת ונעלמת. וכמו האדם שהתגאה והתאווה, ושאף להתרומם אל מעבר למדרגתו, ואכל מעץ הדעת, כך גם הלבנה לא הסתפקה בכך שאורה היה שווה לאור השמש, ובקשה למלוך על השמש. כעונש על גאוותה החליש הקב"ה את אורה, ואף יצר את מחזור הלבנה שבו בכל חודש היא מתמעטת ונעלמת למשך יממה. אולם שלא כמו האדם שבסופו מתמעט ומת, הלבנה שייכת לצבא השמים, והיא קבועה ותמידית, ועל כן תמיד היא חוזרת לחיים. וכך ממש הוא טבע האומה הישראלית, שמצד אחד חיה חיים אנושיים הכוללים מורדות ועליות, יצר טוב ויצר רע, ומאידך הקשר שלה לעניין האלקי הוא נצחי, ועל כן שלא כמו שאר העמים, עם ישראל חי וקיים. ואל הרעיון הזה אודות נצח ישראל הננו מתקשרים בברכת הלבנה, בעת שאנו רואים אותה חוזרת וגדלה בכל חודש. ולכן לאחר הברכה אנו מוסיפים ואומרים: "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגע בך (לרום מעלתך שמקומך בעליונים), כך לא יוכלו כל אויבי לנגע בי לרעה". וכן אנו אומרים: "סימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל אמן".
יתר על כן, לא רק שהננו מצליחים לשרוד למרות כל המשברים, אלא שכל משבר ונפילה מנותב כמנוף להתפתחות ותיקון, כך שלאחר כל משבר עם ישראל זוכה להגיע למדרגה יותר גבוהה ממה שהיה לפני כן. היהודי שהצליח יותר מכל להראות בחייו כיצד ניתן להפוך את כל הנפילות והמשברים למנוף לעלייה היה דוד מלך ישראל, שעל פי חז"ל היה הבזוי בין אחיו, וגדל בשדה בין החיות, ומכל דבר השכיל להתפתח ולהתעלות. ואף לאחר הנפילה הקשה בחטא בת שבע לא התייאש וחזר בתשובה שלמה, עד שאמרו עליו חז"ל (מועד קטן טז, ב): "שהקים עולה של תשובה", דוד הפך את המשבר הנורא להתעלות עצומה, ומאז ועד היום כוחה ודרכה של התשובה נלמדת ממנו. בזכות הכוח הזה להפוך את הירידה לעלייה, ואת החיסרון ליתרון, נמשלה מלכותו ללבנה, וזכה למלכות עולם. ולכן לאחר ברכת הלבנה אנו אומרים: "דוד מלך ישראל חי וקיים".
כך גם עם-ישראל, ממשבר למשבר הננו נעשים יותר מעמיקים, יותר מבינים ומאמינים, עד שלבסוף נזכה לתקן את העולם במלכות שדי. וכל החטאים והפגמים יעלמו, ואז גם הלבנה שמסמלת את מצבנו בעולם תחזור למצבה השלם. וזהו שהננו מבקשים בברכת הלבנה: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי למלאות פגימת הלבנה, ולא יהיה בה שום מיעוט. ויהי אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית, כמו שהיתה קודם מיעוטה". וכן אנו מבקשים בברכת הלבנה, "שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהן (ישראל) עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו".
מאחר שהרעיון המתבטא בלבנה, ובהתחדשותה בכל חודש, כל-כך גדול ועמוק, נתקדשה ברכת הלבנה עד שהיא נחשבת למעין קבלת פני שכינה, שהרי יש בה הבנת תפקידה ושליחותה האלוקית של כנסת ישראל, שמתגברת על כל החסרונות, ומתקנת את כל הפגמים, עד לתיקון השלם. (אלו מקצת מהרעיונות הרמוזים בברכת הלבנה, ועיין עוד מהר"ל חידושי אגדות ח"ג קנ"ח, שיש בכל חידוש ראשוני קבלת שכינה).
זהו מה שאמר תנא דבי רבי ישמעאל על ברכת הלבנה, "אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש (בברכת הלבנה) דים". ומאחר שכן, אמר אביי שיש לכבד את ברכת הלבנה ולאומרה בעמידה (סנהדרין מב, א). והוסיפו חכמי הדורות ואמרו, שיש לאומרה דווקא במוצאי שבת בעת שהאדם לבוש בבגדים נאים. ולכן יוצאים מן הבית כדי לאומרה, ולכן משתדלים לאומרה במניין.
אופן אמירת ברכת הלבנה
כפי שלמדנו בהלכה הקודמת, בברכת הלבנה טמונים רמזים עמוקים אודות נצח ישראל, והאמונה בהתחדשות למרות כל המשברים, עד לבוא הגאולה השלמה. ולכן נוהגים לכבד את הברכה ולאומרה בשמחה. וכן אמר אביי בתלמוד (סנהדרין מב, א), שלפיכך ראוי לאומרה בעמידה. כך הדין לכתחילה, אבל בדיעבד, אדם שאינו יכול לעמוד על רגליו מפני מחלתו, יכול לברך בישיבה (ילקוט יוסף תכו, יא). בספר בן איש חי (ש"ב ויקרא כג) כתב שיש לעמוד בברכת הלבנה ברגלים צמודות כפי שעומדים בתפילת עמידה. אולם בהרבה מקומות אין נוהגים לעמוד כך בברכת הלבנה, וכן רוב הפוסקים לא הזכירו זאת, ורק ציינו שאין לכוף את הרגליים שלא יראה כמשתחווה ללבנה.
יש לומר את הברכה מחוץ לבית תחת כיפת השמים. שהרי למדנו שיש בברכת הלבנה מעין קבלת פני שכינה, וכשם שיוצאים לקבל את פני המלך, כך יש לצאת לקראת ברכת הלבנה. אבל חולה או מי שחושש שיתקרר אם יצא מהבית, יכול לראות את הלבנה דרך החלון ולברך (מ"ב תכו, כא), וכדי לכבד את הברכה שיש בה קבלת פני שכינה וחיזוק אמונה, ראוי לאומרה בעת שלבושים בבגדים יפים, ולפיכך נהגו לאומרה במוצאי שבת או במוצאי יום-טוב, שאז לבושים בבגדים חגיגיים, והברכה תיאמר ברוב עם. ועוד רמז יש בדבר, שבעת צאת השבת נחרב בית-המקדש, וגלתה השכינה, ובברכת הלבנה אנו מבקשים שתשוב ותתחדש, שהרי הלבנה מרמזת על כנסת-ישראל ועל גילוי השכינה (כה"ח תכו, כא). ובספר מגיד מישרים כתוב שסימן זה יהיה בידינו, שבכל חודש שיברכו את ברכת הלבנה במוצאי שבת ימצאו הצלחה, וכשתתכסה ותעלם עד שלא יוכלו לברך במוצאי שבת - אותו החודש לא יהיה מוצלח (מ"ב תכו, ד).
אולם, מצד הדין, מותר לברך ברכת הלבנה בכל יום. וכשיש חשש שמא על ידי ההמתנה יפסיד את הברכה, כגון שבמוצאי שבת הבא ישכח לברך או שהלבנה לא תיראה מחמת העננים, עדיף לברך ביום חול, ובליל שבת נהגו שלא לברך ברכת הלבנה, כדי שלא לערב שמחת השבת בשמחת ברכת הלבנה. ועוד כמה טעמים נאמרו בזה. אבל העיקר להלכה הוא, שבמקרה שסוף זמן ברכת הלבנה מגיע, ואם לא יברכו בליל שבת יפסידו את הברכה, יש לברך בליל שבת (ציץ אליעזר יז, יז). עוד נהגו לכבד את הברכה ולאומרה במניין, וכשאין מניין ראוי להשתדל לאומרה לפחות בשלושה, אולם מצד הדין אפשר לאומרה גם ביחיד. ובכל עת שיש חשש שאם ימתין עד ליום שיהיה לו מניין ישכח, עדיף שיברך ביחיד (באו"ה תכו, ב, ד"ה 'אלא').
זמן ברכת הלבנה
כדי לבאר את זמנה של ברכת הלבנה ראוי להזכיר תחילה את סדר מחזור הלבנה: בסוף כל חודש מתמעט אורה של הלבנה, עד שהוא נעלם לחלוטין למשך יממה אחת, ולאחר מכן הלבנה מתחילה להראות שוב. ביום הראשון היא נראית קטנה מאוד, וכך היא גדלה עד שבאמצע החודש היא נראית במלוא גודלה, ושוב הולכת ומתמעטת עד שהיא נעלמת לגמרי בסוף החודש. וביום הראשון שבו הלבנה נראית מחדש, מתחיל החודש הבא. מחזור הלבנה מהווה רמז וסמל לחייו של האדם, שיש בהם עליות וירידות, אולם גם לאחר משברים שלעיתים נדמה שמרסקים את האדם לחלוטין, בכוח האמונה ובעזרת ה' הוא יכול להתגבר ולעלות שוב. גם בתולדות ישראל ישנה מחזוריות כעין מחזור הלבנה. ועל כן בכל חודש כשהלבנה נראית מחדש, הננו מתעודדים גם באשר לחיינו הלאומיים והפרטיים. משום כך נתחבבה ונתקדשה ברכת הלבנה בקרב ישראל.
לכאורה מיד בתחילת החודש כאשר הלבנה נראית מחדש ראוי להזדרז ולהודות לה'. ואכן כמה מגדולי הראשונים כתבו שהטוב ביותר לברך ביום הראשון להראותה, ורק אם לא בירך ביום הראשון יכול לברך גם אחר-כך (רמב"ם ברכות י, יז; ספר הקנה כמובא במ"א תכו, יג). אולם כמה מן הראשונים כתבו, שמן הראוי להמתין עד שתגדל מעט וניתן יהיה ליהנות מאורה, ולכן כתבו שתחילה יש להמתין עד שיעברו שלושה ימים שלמים מרגע המולד, ורק לאחר מכן לומר את ברכת הלבנה. אלא שאם היום השלישי חל ביום חול, ראוי להמתין עד למוצאי שבת שזהו הזמן המתאים והמכובד לברכת הלבנה. וכן דעת רוב הפוסקים, וכך הוא מנהג אשכנז, שבמוצאי שבת הראשון שלאחר ג' בחודש מברכים את ברכת הלבנה (תר"י; מ"ב תכו, כ). אך בעל השולחן-ערוך (תכו, ד) כתב בשם אחד מגדולי המקובלים, רבי יוסף ג'יקטלייא שיש להמתין עד שיעברו שבעה ימים מן המולד, משום שאז אפשר ליהנות יותר מאורה. וכן כתבו עוד כמה מן המקובלים. וטעמם, מאחר שאור הלבנה המתחדש רומז גם להתחדשות האדם, ובכל עת שיש התפתחות חדשה יש גם חשש שמידת הדין תקטרג ותפגע בצמיחה החדשה, לכן ראוי להמתין עד לאחר שבעה ימים. אז יתייצב האור אחרי שעברו עליו שבעה ימים כשבעת ימי בראשית, ושוב לא ניתן יהיה לקטרג על ההתחלה החדשה, ואז ראוי לברך על הלבנה ללא חשש, וכן נוהגים הספרדים והחסידים.
אלא שלפעמים מוצאי שבת, שהוא הזמן הראוי לאמירת ברכת הלבנה, חל ביום השביעי ממש, כך שמצד אחד כבר הגיע היום השביעי, אולם אם עושים חשבון מעת מולד הלבנה עדיין לא עברו שבעה ימים תמימים. ובזה ישנה מחלוקת, לדעת כמה מן המקובלים אין לברך ברכת הלבנה עד שיעברו שבעה ימים תמימים (רש"ש, הגר"ז, כה"ח תכו, סא). ויש אומרים שאף אם חסרות כמה שעות עד לסוף היממה השביעית מעת המולד, אפשר לומר למנהג הספרדים את ברכת הלבנה. ובמיוחד כאשר יש חשש שאם ימתינו למוצאי שבת הבא, אולי יתכסו השמים בעננים ולא ניתן יהיה לומר את הברכה. (כנה"ג, יחו"ד ב, כד).
לאחר שביררנו מתי מתחיל זמנה של ברכת הלבנה ראוי לברר מתי בכל חודש מסתיים זמן ברכת הלבנה. ואף שברור שלכתחילה ראוי להקדים ולברך, מכל מקום קורה ששוכחים לברך בזמן, או שבימות החורף עננים מכסים את הלבנה ובמשך כמה ימים לא ניתן לברך עליה, והשאלה עד איזה יום בחודש ניתן עדיין לברך את ברכת הלבנה?
ככלל, כל זמן שהלבנה נמצאת בתהליך של צמיחה ניתן לברך עליה, משום שהברכה נועדה להודות על צמיחת אורה של הלבנה בכל חודש. אבל מהזמן שהלבנה מתחילה לקטון אין לברך עליה. שתי דעות ישנן באשר להגדרה המדוייקת, עד מתי ניתן לברך על הלבנה. לדעת בעל השולחן ערוך (תכו, ג), עד לליל ט"ו לחודש ניתן לברך עליה, אבל בט"ז אסור. ולדעת הרמ"א, החשבון מורכב יותר, וגם בליל ט"ו בחודש לא תמיד ניתן לברך על הלבנה. כידוע מחזור הלבנה הוא בן עשרים ותשעה ימים ושתים עשרה שעות ועוד שלושת רבעי שעה (תשצ"ג חלקי תתר"ף שעה). וזמן ברכת הלבנה לרמ"א הוא בדיוק עד למחצית החודש, כלומר עד לאחר ארבע עשרה יממות שמונה-עשרה שעות וכעשרים דקות מזמן המולד. פעמים שניתן בליל ט"ו לברך על הלבנה, ופעמים שכבר עבר הזמן המדויק של מחצית החודש, ואזי לא ניתן לברך עליה.
כפי שכבר למדנו, את ברכת הלבנה מברכים רק לאחר שרואים את הלבנה, אבל אם השמיים מכוסים בעננים ואין רואים את הלבנה, כמובן שאין לברך. לעיתים קורה שעננים קלים חולפים תחת הלבנה, ואפשר לראותה דרכם אלא שאינה נראית בבהירות גמורה. גם במצב כזה ניתן לברך ברכת הלבנה, שכן באר הרדב"ז (ח"א שמא), שכל זמן שאפשר לראותה וליהנות מאורה, אפשר לברך (מ"ב תכו, ב). ויש נוהגים להחמיר שלא לברך לכתחילה כל זמן שענן קל מסתיר מעט מאורה (חיד"א). אבל כשיש חשש שמחמת חומרה זו יפסיד את זמן הברכה, יברך גם אם ענן קל מכסה אותה (ילקוט יוסף תכו, ה). אם תוך כדי הברכה נתכסתה הלבנה לגמרי - אפשר להמשיך ולסיים את הברכה. אולם אם מראש ניתן לשער שתוך כדי הברכה יבוא ענן גדול ויכסה את הלבנה לגמרי, לא יתחיל בברכה, משום שלכתחילה ראוי שכל הברכה תיאמר בעת שהלבנה נראית (רדב"ז ח"א שמו; מ"ב תכו, ב).
נשים נהגו שלא לברך ברכת הלבנה (מ"ב תכו, א).
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
למה ללמוד גמרא?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הנאה ממעשה שבת
מהי המלכות שיש בכתר התורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.
תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות
מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.
כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?
הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.
מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.
אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.