ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"ההיא מסותא דהוו מנצו עלה בי-תרי... קם חד מינייהו אקדשה... ואמר ליה רב אושעיא לרבה... בעא מיניה (מה הדין - האם המסותא קדושה על כל פנים מספק)... אמר ליה רב המנונא מתניתין היא "ספק בכורות... המוציא מחברו עליו הראיה" ותני עלה: שאסורים בגיזה ובעבודה" והא הכא דאמר תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו, דקתני המוציא מתברו עליו הראיה (משמע בין כהן בין ישראל - רש"י), וכי לא תקפו אסורים בגיזה ובעבודה! אמר ליה רבה... לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו ואפ"ה... אמר ליה רב חנניה לרבה תניא דמסייע לך (דגבי ספק בכורות אם תקפה כהן מוציאין מידו - רש"י) "הספקות נכנסין לדיר להתעשר", ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו אמאי נכנסין לדיר? נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן?!".
אביי מנסה לדחות הראיה וסוף דבר חוזר בו מן הדחיה, ונמצאת הראיה של רב חנניה שתקפו מוציאין אותו מידו במקומה. כך נראית מסקנת הסוגיא ואמנם כן פסקו רוב הראשונים. ואעפ"י שישנן סוגיות אחרות בש"ס בהן נראה שתפיסה מועילה מספק, אמרו בזה הראשונים חילוקים שונים לישבן.
ברם הרמב"ם פסק להלכה שתקפו כהן אין מוציאין אותה מידו, וגם אם נאמר שסמך על הסוגיות שנראה מהן שתקיפה מועילה מספק צריך עיון לדחות מה ששראה כמסקנת הסוגיא במקומה. וכבר נאמרו דרכים שונים ביישוב הרמב"ם, אלא שעדיין לא נתיישבו הדברים כל צרכם. ואולי שמקום הניחו מן השמים לבאר שיטת הרמב"ם בעז"ה לאמיתה של תורה, ששאלה זו האם מועילה תפיסת הכהן בספק בכורות היא מחלוקת מפורסמת בין האמוראים ואדרבה מסקנת סוגייתנו ברורה שאין מוציאין, וכדלהלן בעז"ה.
המשנה בבכורות ט' ע"א עוסקת בספיקות פטרי חמורה ומסיימת בדיני השה שהוא יכול להיות "זכר או נקבה גדול וקטן תמים ובעל מום, פודה (רש"י ובשיטה מקובצת הגירסא "ופודה") בו פעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר ואם מת נהנין בו". בגמרא אין דיון על הפסקא "ופודה בו פעמים הרבה" ורק רש"י במשנה ביארה ובתוס' בדף ד' ע"ב הביאו פירושו ואח"כ פירוש אחר מר"ת. "דאספק קאי כדלקמן בפרקין (דף ט.) דקתני רישא אחת בכרה ואחת לא בכרה... מפריש והוא לעצמו ובספק זה שלא יצא מידו הוצרך למתני שחוזר ופודה בו ספק אחר פעמים הרבה...".
והנה הרמב"ם לא הביא להלכה פיסקה זו שבמשנה וכבר עמד על כך בבית יוסף בסימן שכ"א ותירץ לנכון עפ"י פרוש המשניות לרמב"ם שלא גרס כלל פיסקה זו במשנה, אלא פיסק את מילות המשנה כך: "...זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל-מום, פודה בו. ופעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר. ואם מת נהנין בו". ואולם הדברים צריך עיון גדול שהרי גמרא מפורשת בבכורות דף ד' עשב מתייחסת לפיסקה כזו במשנה, וזה לשון הגמרא שם: "אמר ר' חנינא שה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים מישראל" והגמרא מביאה מקור לדברי רב חנינא מן הפסוקים ואח"כ "אמר רבא אף אנן נמי תנינא: "ופודה בו פעמים הרבה." ורב חנינא טעמא דמתניתין מפרש, והכי קאמר: מאי טעמא פודה בו פעמים הרבה משום דשה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל" (ובשיטה מקובצת שם בסוף אות ד' מבואר שפירוש ר"ת לפיסקה זו מתאים היטב לדברי הגמרא האלו). וכבר הקשה כן המנחת חינוך ונשאר בצריך עיון.
והנה בגמרא בכורות י"א ע"א על הפיסקא במשנה "נכנס לדיר להתעשר" מביאה הגמרא "ת"ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר... אלא בישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בתוך ביתו שמפריש עליהם עשרה שיין ומעשרן והן שלו. מסייע ליה לרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו".
וצריך עיון למה צריך לסייע לרב נחמן, מי חולק עליו? אלא שהתוס' אצלנו בבבא מציעא ז' ע"א תמהו שלש תמיהות קשות מאוד על דברי רב נחמן, ונשארו בתימה. וזה לשונם: "מפריש עליהן עשרה שיין - תימה דפרק קמא דבכורות (דף יא. - הוא טעות וצריך לציין או לדף ד' או לדף ט') אמרינן דשה אחד פוטר כמה פטרי חמורים ומה צריך עשרה שיין? ותו מאי קמ"ל, מתניתין היא, הספקות נכנסין לדיר להתעשר? ותו כיון דאמר מעשרן מה צריך להשמיענו דהן שלו, פשיטא?..." עכ"ל. ואולם מן הגמרא הנ"ל "מסייע ליה לרב נחמן" מבואר שאין דברי רב נחמן פשוטים וכנ"ל וצריך ביאור. והנלע"ד שר' חנינא הנ"ל בדף ד' ורב נחמן נחלקו בביאור המשנה בדף ט', ובעצם בצורת פיסוקה, ובשאלה האם ישנה פיסקה כזו "ופודה בו פעמים הרבה". רב נחמן כלל לא גרסה כמות שהיא אלא פיסק את המשנה כפי שמצאנו להרמב"ם שהביאה, וממילא ליתא כלל לדינא דפודה בו - בפדיון ספק פטר חמור - פעמים הרבה, אלא אדרבה - ישראל שהיו עשרה ספק פטרי חמורים חייב להפריש עליהן דוקא עשרה שיין, ודלא כר' חנינא שמחמת שלמד ששה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל, במדבר, פירש שהוא הדין ש"פודה בו פעמים הרבה" ופיסק כך את משנתנו. וזהו שאמר רבא שם בדף ד' ע"ב "אף אנן נמי תנינא"... "ור' חנינא טעמא דמתניתין מפרש". ועל כן מן הברייתא שבפרושה ל"נכנס לדיר להתעשר" מציירת ציור של ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים שמפריש עליהן עשרה שיין בדווקא, מביאה הגמרא בדף י"א סייעתא לדברי רב נחמן. והכונה לעומת דברי ר' חנינא, שידוע היה בבית המדרש שישנה מחלוקת מפורשת ביניהם בשאלה זו.
ונתיישבה תמיהת התוס' הראשונה על מימרת רב נחמן, ועדיין צריך ביאור בדברי הברייתא. שגם אם אנו סוברים שכשישנם עשרה ספק פטרי חמורים צריכים עשרה שיין, אבל לצורך ביאור הפיסקה "ונכנס לדיר להתעשר" - דהיינו שגם שה כזה שהוא פדיון ספק פטר חמור, מאחר שמספק אין הוא ניתן לכהן אלא נשאר רכושו הגמור של הישראל, לכן דינו להצטרף ליתר הצאן ומתחייב במעשר בהמה - אין צריך לדבר על עשרה שיין כאלה, ומדוע הברייתא מציירת ציור כזה בדווקא? ועל כורחך מוכח שמן המחלוקת הקודמת נובעת מחלוקת נוספת: האם באמת שה אחד שהוא פדיון ספק פטר חמור נכנס לדיר להתעשר או לא. שהרי בגמרא בבבא מציעא העיר רב המנונא שאם נאמר תקפו כהן אין מוציאין אותה מידו - נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן ואי אפשר לצרפו להתעשר - ומתוך כך מכריח שמוציאין אותה מידו. ואנו נאמר שבוודאי רב נחמן והברייתא דמסייע ליה מאחר והם סוברים תקפו כהן אין מוציאין אותה מידו ומקבלים טיעונו של רב המנונא, לכן אי אפשר לפרש משנתנו "ונכנס לדיר להתעשר" בשה אחד, אלא דוקא בעשרה שיין כאלה שאז אפשר לסלק טיעונו של רב המנונא. טיעונו של רב המנונא היה שנמצא זה (הישראל) פוטר ממונו בממונו של כהן, אבל כאשר כולם הם מסוג כזה שאינם ממונו של ישראל במוחלט אלא ספק ממונו של כהן; ורק, שמדין המוציא מחברו עליו הראיה הם של הישראל ומחויבים במעשר בהמה - מעשרן והן שלו. ודברים אלה כבר כתבן המהרי"ט אלגאזי בבכורות באות ח' (דף ז' ע"א סוף ד"ה עוד משכחת לה) עי"ש בדבריו בסגנון של ספק ספיקא, ויישב בזה דעת הרמב"ם. ומדוקדקים הדברים בסגנון חז"ל "הספיקות נכנסין לדיר להתעשר". "ספיקות" בלשון רבים.
ועל כל פנים נתיישבה התימה השניה של התוס' על מימרת רב נחמן (שדבריו מיותרים שכן הם משנה מפורשת). ועפ"י דרכנו פשיטא שאין דבריו מיותרים שכן במשנה זו צריך לבאר האם הכונה לשה אחד ומשום שתקפו כהן מוציאין מידו, או בדוקא לעשרה ומשום שתקפו אין מוציאין מידו, וסובר רב נחמן ותניא מסייע ליה שתקפו כהן אין מוציאין מידו ועל כורחך צריך לפרש המשנה. וממילא גם נתיישבה התימה השלישית, שהיה מקום לחשוב שמאחר וכל חיוב המעשר נובע מכח ספק ספיקא לטובתו של הכהן, אולי צריך לתת לכהן, קמ"ל שלא.
ועכ"פ זוהי שיטתו של רב נחמן שתקפו כהן אין מוציאים מידו. ואין דין מעשר בהמה אלא בעשרה שיין שהם פדיון ספק פטר חמור, ומציאות זו אפשרית, שכן אם יש לישראל עשרה ספק פטרי חמורים צריך הוא להפריש עליהם עשרה שיין. וזהו "ופעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר" שהיא גירסתו של רב נחמן במשנה וכפי שכתב הרמב"ם עי"ש בפירושו למשנה וכנ"ל. וזה לעומת שיטתו של ר' חנינא שמאחר שיכול להפריש עליהם שה אחד מן הסתם אי אפשר לצייר שיהיו לו עשרה שיין כאלה ועל כורחך "שנכנס לדיר להתעשר" זהו אפילו באחד, ומשום שתקפו כהן מוציאין אותו מידו וכהערתו של רב המנונא. ונמצא מחלוקת מפורשת ומפורסמת היא בין ר' חנינא לרב נחמן בשתי נקודות בביאור המשנה הבאות לידי ביטוי בפיסוקה של המשנה וכנ"ל. וברייתא תניא דמסייע ליה לרב נחמן, וגם מסקנת גמרתנו בבבא מציעא ז. כוותיה דרב נחמן. דצריך ביאור מה שהגמרא אצלנו הביאה את דברי רב נחמן. שגם אם יש צורך, אולי, לברר בסוגיתנו מהם "הספקות" שנכנסין לדיר להתעשר, לשם מה צריך להביא מימרת רב נחמן? דיינו בביאור שמדובר בפדיון ספק פטר חמור?! אבל לדרכנו מבואר מאוד; שמסקנת הסוגיא - שעסקה בשאלה זו גופא של תקפו כהן, והביאה דעות האמוראים - רבה, רב חנינא ואביי, שמוציאין מידו - היא כרב נחמן, שבבהמ"ד היה ידוע שדבריו בפירוש המשנה ופיסוקה שונה, ומבוסס על כך שאין מוציאין מידו. ולכן הרמב"ם פסק כרב נחמן, הביאו כלשונו להלכה פרק יב מביכורים הל' כ"ג, וגם הביא גירסתו במשנה בבכורות. ונתיישב הכל על נכון בעז"ה.
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
ראש כולל בישיבת ניר - קרית ארבע,
השעורים באתר מזמן היותו
ראש כולל ור"מ בישיבת בית אל.
דרכי הגאולה "וכל בנייך לימודי ה'", תחילת מתוך התורה הגואלת
להחזיר עטרה ליושנה (חלק עשירי). מתוך התורה הגואלת (חלק א')
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
איך ללמוד אמונה?
למה כולם נלחמים על ירושלים
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר לפנות למקובלים?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
דיני פרשת זכור
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.
תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה
הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?
מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.
לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.
דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.
דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.
לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.
