בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

עונג שבת אמיתי

גודל שכרו של המענג את השבת. מדוע הפליגו חז"ל בשכר עונג שבת - מצווה לא קשה שרבים מקיימים. עונג שבת האמיתי אינו גופני בלבד, אלא מתוך חיבור רוח וגוף. תיקון המידות כתנאי לעונג שבת.

undefined

הרב אליעזר מלמד

5 דק' קריאה
שכרו העצום של המענג את השבת
הפליגו חכמים בשכרו של מי שזוכה לענג את השבת (שבת קיח-קיט), ואמרו: "כל המענג את השבת נותנים לו כל משאלות לבו". עוד אמרו, שעל ידי עונג שבת זוכים לעשירות, כפי שזכה יוסף מוקיר שבת, שמצא אבן טובה בתוך דג שקנה לסעודת שבת. עוד אמרו: "כל המענג את השבת ניצול משעבוד מלכויות". עוד אמרו: "כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורענויות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהינום, וממלחמת גוג ומגוג". עוד אמרו: "כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מיצרים", שנאמר (ישעיהו נח, יג-יד): "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קודשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד... אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר". ונחלת יעקב אבינו היא נחלה בלא מיצרים.

מה הקושי לענג את השבת
ולכאורה יש לשאול, מדוע הפליגו כל כך חכמים בשכרו של מי שמענג את השבת, עד שנראה שרק יחידי סגולה זוכים לענג את השבת באמת? הרי כל יהודי מקיים שלוש סעודות בשבת ומענג בכך את השבת.

עונג שבת כולל עונג רוחני וגשמי כאחד
אלא שעונג שבת אמיתי כולל בתוכו עונג רוחני וגשמי כאחד. ובאמת שום עונג גשמי אינו משמח באמת בלי שיהיה בו תוכן ערכי-רוחני, ומאידך, שום עונג רוחני אינו שלם עד שיבוא לידי ביטוי מוחשי גם על ידי הגוף. הקושי הגדול שאיתו אנו מתמודדים בעולם הזה הוא הניגוד החמור שבין הנשמה לגוף, ועניינה המיוחד של שבת הוא לעשות שלום בין הנשמה לגוף. מצוות השבת היא לעסוק בתורה מתוך נחת ועונג, ולקיים את הסעודות המשובחות מתוך כוונה של מצווה, וכל הזוכה לכך, זוכה לטעום בעולם הזה מעין עולם הבא. וזהו שאמר הקב"ה למשה: "מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיע אותם (ביצה טז, א). שעל ידי שבת קודש יכולים ישראל להשלים עצמם באיחוד של הנשמה והגוף לשם שמיים.
ומתוך כך מובן מה שאמרו חכמים שכל מי שזוכה לענג את השבת באמת זוכה להינצל מהקשיים שבעולם. כי הקשיים נובעים מהניגוד שבין הנשמה לגוף. והמענג את השבת גם זוכה לברכות גדולות - הברכות הנובעות מחיבור הנשמה לגוף. אלא שלשם כך צריך לקבל את השבת מתוך תשובה, ולהתגדל באמונה, ולהרבות בלימוד תורה לפחות שש שעות בשבת, ומתוך כך לקיים את הסעודות בשמחה של מצווה.

הכעס והקנאה מבטלים את העונג
אבל מי שמידותיו מקולקלות, או שאמונתו חלשה, אינו מצליח לענג את השבת כראוי. הנה למשל, הנוטה לרגזנות ועצבנות מוצא תמיד סיבות לכעוס, וכשהוא כועס כבר לא יוכל לענג את השבת בסעודות, ולא יוכל ללמוד תורה בנחת, וכך הוא הורס לעצמו את כל שבתותיו.
וישנם בעלי קנאה, שכמה שייתן להם ה' יתברך ממון ומאכלים טובים - כל זמן שלחבריהם יש יותר, אינם יכולים לשמוח. הם לועסים את מאכלי השבת ומחשבתם טרודה במה שיש לחבריהם, ובוודאי אינם יכולים לפנות את ליבם ללימוד התורה.
ומי שזוכה להבין את תוכנה המהותי של השבת, יכול לתקן את מידותיו הרעות. ולכך נועדה השבת, כדי שבכל שבוע נקדיש יום שבו נזכור את יסודות האמונה, שה' ברא את העולם ומשגיח עליו, וכל מה שהוא עושה הכול לטובה, ולכן אין סיבה להתרגז ולקנא, אלא רק לשמוח ולהתענג בטוב ה'.

התאווה - הפרת האיזון שבין האכילה והלימוד
אחת הבעיות השכיחות בשבת היא האכילה היתירה. אמנם מצווה לענג את השבת באכילה ובשתייה, אבל אין הכוונה שימלא אדם את בטנו עד להתפקע. ואם יעשה כך יהיה אח"כ עייף ועצבני, ולא יוכל ללמוד תורה כראוי, ואף לא יוכל להתייחס לבני משפחתו בנחת ובשמחה כראוי.
אכילה יתירה היא מכבידה ומעייפת. הגוף מתקשה לעכל כמות גדולה יותר ממה שהוא צריך. כאשר מאביסים את הקיבה בכמויות מופרזות של אוכל, במקום שהאדם יקבל מהאוכל כוח, חיוניות ושמחה, הגוף נדרש להפנות משאבים רבים כדי לעכל את המאכלים המיותרים, להופכם לשומן ולפנות את הפסולת מהגוף, ולא נותר בו כוח לדברים נוספים.
לכן אנשים רבים מתקשים ללמוד תורה בשבת, וכשכבר מחליטים ללמוד, העייפות גוברת עליהם ואינם מצליחים להבין דבר, והם מתייאשים מעצמם ומהלימוד. במצב הזה, לכל היותר יש להם כוח לשבת על הכורסה ולשוחח מעט עם בני המשפחה ואורחים. במקרה הגרוע יותר הם מתרגזים ומנסים להשקיט את חוסר השקט שבקרבם בקריאת עיתונים. ורק תלונה אחת נותרה להם על השבת - שהיא גורמת להם לעלות במשקל.

דברי השל"ה
וכן כתב השל"ה (מסכת שבת נר מצווה לז) שהדרך העיקרית לענג את השבת היא "לא כאותם הממלאים בטנם כסוס וכפרד אין הבין, לילך אחר הערב (הטעים)... ואח"כ מרוב מאכלם נופל תרדימה עליהם ומבלים מוחם. אלו אין נקראים מענגים את השבת, אלא הם מענגים את עצמם (בטנם) בשבת. ועל כן יכלכל דבריו במשפט, והחכם עיניו בראשו, כשיושב לאכול בבוקר, אע"ג שיאכל וישתה כראוי, אין הכוונה למלאות בטנו, כי לא מנוחה ועונג ייקרא לזאת אלא איבוד המאכל והגוף, גם הפסד לנפש - שלא יוכל לעמוד על עומדו מרוב שביעתו כדי לעסוק בתורה ובמצוות כאשר ביארנו. אבל העניין הוא שיאכל וישתה בשמחה ובטוב לבב מאכל טוב ויפה, מוטעם ומתוקן, קל העיכול, מעט הכמות ורב האיכות, ובלבד שלא ימלא את כרסו, וישתה שתים שלוש כוסות של יין לשמח את ליבו, הכול לפי מה שהוא אדם. ויקום מתוך שמחת אכילתו לקבוע לימודו, או יישן מעט לנוח ראשו ואיבריו, ואח"כ ישב ללמוד, ישא ויתן בעומקה של הלכה כפי השגתו והבנת שכלו..."

כמה שעות צריך אדם ללמוד תורה בשבת
משמע מדברי הגמרא והראשונים שצריך אדם להרבות בלימוד תורה בשבת, כשש שעות לפחות. והלימוד צריך להיות מתוך נחת ועונג, בענייני הלכה ואגדה, בספרים החביבים על כל אדם.

לעורר את בני הנוער ללמוד בשבת
במיוחד צריכים לעורר את בני הנוער למצוות לימוד התורה בשבת, שילמדו לפחות שש שעות תורה בכל שבת. ושלא יהיו כאותם שטועים ומסתובבים בשבת ברחובות עם חבריהם, ומבטלים את השעות הקדושות של השבת לבטלה. וכתבו המקובלים, כי ההשפעה היוצאת מלימוד התורה בשבת גדולה פי אלף מן הנעשה מלימוד התורה של ימי החול ('בן איש חי' ש"ש בהקדמה לפרשת שמות).

שאלה מעני שפוטר
שאלה: כבר שנים שאני מתקשה מאוד בפרנסת משפחתי. יש לנו ברוך ה' ילדים לפרנס, ואמנם גם אשתי משתדלת לעבוד, אבל לא תמיד היא מוצאת עבודה. לפני חודשיים גם אני פוטרתי מעבודה שהרווחתי בה כארבעת שקלים בחודש (כך שאין לי חסכונות), ואנו חיים בדוחק רב. מה עליי לעשות כדי לצאת מהמצוקה? ובכלל אני חושב לעצמי בזמן האחרון, מה הטעם בחיי השפלה כאלה? ואיזו דמות של אבא יש לילדים שלי?
תשובה: כמובן שעליך להמשיך להשתדל ולמצוא עבודה כדי לפרנס את משפחתך. ואסור לך לבחול בשום עבודה, מפני שכל עבודה מכבדת את בעליה. אולם עליך לדעת שאף כי הפרנסה חשובה, יש דברים חשובים ממנה. ברוך ה' בזמנינו, בזכות הקצבאות, גם העני ביותר אינו רעב ללחם ואינו חסר בגדים. וכל זמן שאתה ואשתך מתחזקים בתורה ובאמונה, משמחים זה את זה באהבה ומגדלים את ילדיכם לתורה ולמצוות, אתם יכולים להיות מאושרים. והעיקר שלא תיתן למצב הכלכלי להשפיל את מידותיך. למרות מצבך האישי תנצל את זמנך כראוי, תקבע עיתים לתורה. תחשוב על טובת הכלל, תחפש תחומים בהם אתה יכול להתנדב. אולי בסידור בית הכנסת, אולי בשיפור פני הסביבה, אולי בעזרה לאנשים שנמצאים במצוקה קשה יותר, כמו חולים או קשישים גלמודים. וזהו הכבוד האמיתי, שהאדם הוא טוב והגון גם כשמצבו קשה. וכשילדיך יראו שכך אתה נוהג, הם יגדלו לתפארת, ויהיו אנשים טובים ומוסריים, אוהבי תורה וחרוצים, ובזכות זה תזכו לכל הברכות שבתורה.
והנה לכם דברים נפלאים מתנא דבי אליהו (פרק יח): "אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, עני - במה ייקרא שמו לפניך? בשלמא העשיר ייקרא שמו לפניך על שם עושרו, על שם כסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות, ועל שם כלי חמדה שבעולם. אבל העני - במה ייקרא שמו לפניך?! אלא ייקרא על שם בנו! הא כיצד? אם עומד בנו בבית הכנסת ובבית המדרש וקורא בתורה, ואומרים הבריות: בן מי זה? ואומר: בן איש פלוני עני הוא, ונמצאו הרבים מברכים שמו הגדול על ידו. וכן אם עומד בנו ושואל הלכות בבית המדרש. הא למדת שאין הקב"ה נותן בנים בעלי תורה אלא לעניים, שנאמר (משלי כב, כב-כג) "אל תגזול דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם, וקבע את קובעיהם נפש".


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il